מאז ומתמיד מערכת המשפט היהודית הייתה מורכבת מ"אנשי חיל", ולא מאנשים שנבחרו באופן דמוקרטי. יש לדאוג שבית המשפט יהיה רגיש לכולם, אך לאו דווקא שכולם יהיו מיוצגים בו

זכותו של כל אדם שלא יוציאו עליו לעז. חוק לשון הרע אינו עיקרון ימני או אנטי-משפטי, זה עיקרון שירד מהר סיני. ערכי הצדק של עם ישראל תמיד היו ברורים, במלוא טהרתם האובייקטיבית. אז מה השתנה? אולי התפיסה שהצדק לא יכול להגיע מהימין

קם מן העפר: על חורבות בית הכנסת שנחרב בליל הבדולח, לפני 73 שנים בדיוק, נחנך בית כנסת מפואר בעיירה ספייר שבגרמניה. באו לכבד: נשיא גרמניה, חברי ממשלה ומאות מיהודי המדינה

במאבק על שחרור גלעד שליט שולם מחיר גבוה מאוד למען קדושת החיים של החייל החטוף, ופתאום בשביתת הרופאים - כשכולם מודים שיש חולים שמתים - קצת שכחנו את הערך הזה

הוא פועל בניין בימים, ומוזיקאי עסוק בלילות. אבי בניון - האח הצעיר של עמיר - חזר אף הוא בתשובה, ולצד אלבומים והופעות הוא יוצק משמעות קצת אחרת למושג "תורה ועבודה"

הרב הצבאי הראשי, רפי פרץ, מתנגד להמלצת הוועדה הצבאית לאפשר "שיקול דעת נרחב" למפקדים בכל הנוגע לשחרור חיילים מטקסים עם שירת נשים. לדבריו, הדחת הצוערים מקורס קצינים הוכיחה שהדרג הפיקודי מתקשה לקבל החלטות נכונות

רב אזור השומרון, אליקים לבנון, תקף בחריפות רבה את ההמלצה המסתמנת בצה"ל, שלא לאשר לחיילים דתיים להשתחרר מטקסים רשמיים שבהם שירת נשים. בראיון לרדיו קול חי אמר כי יש "למסור את הנפש" על העניין