תיק ארכיוני שנחשף במחקר חדש מגלה כיצד הפקירה ישראל הצעירה 75 פגועי נפש יהודים במוסד פסיכיאטרי בגדה, במהלך מאורעות תרפ"ט ומלחמת העצמאות. עורך המחקר: "אפשר להניח שאם אלו היו חולים רגילים בבית חולים רגיל זה היה נגמר פחות טוב"

משבר הקורונה הוא זמן טוב לבחון את ניהול הזמן שלנו. מתברר שבעבודה מבית, ישיבת עבודה תמציתית בזום ופחות שעות בפקקים יש לא מעט יתרונות - גם אם אלה סובלים עוד מחריקות. אם יאומצו גם בהמשך, אולי גם התפוקה היצרנית שלנו תעלה

ימי הקורונה הביאו את הצורך לבחור מה באמת חשוב ומי חשוב, המחישו את ממדי הבזבוז היום־יומי והראו שהילדים שלנו בכלל מעדיפים להיות איתנו למרות הפתרונות המפוארים שקנינו להם. ואולי הקושי הנלווה הוא גם שיעור לחיים: מי אמר שצריך להיות נוח?

יותר מהוראות של רבנים להתנהל ולהתפלל כרגיל, חרדים רבים סבורים כי המחסור במידע הוא זה שהביא למשבר הקורונה בקרבם. ועכשיו, כשקבלת אינפורמציה בנושא היה פיקוח נפש, האינטרנט עשוי לגבור על חומת האש שהציבו ראשי הקהילה

פתאום פלסטינים יכולים לישון כאן וזה לא מסוכן, לפתע יש הערכה כלפי עובדי מערכת הבריאות הערבים, ולראשונה בתולדותיהם הישראלים הרגישו קצת איך זה לחיות בסגר. האם בדיעבד נגיף הקורונה יביא להכרה שיהודים, ערבים, פלסטינים - הם כולם בני אדם?

אם יש משהו שמשבר הנגיף הוכיח יותר מכל הוא שבתי הספר מתנהלים טוב יותר כשאינם נשמעים להוראות מגבוה. טוב ייעשה אם משרד החינוך יעסוק בתקצוב ובהגדרת יעדים חינוכיים, ואת הדרך למימושם יעביר לאנשי החינוך