כאשר הגמרא מונה את הניסים שעל הציבור והיחיד לברך עליהם, היא מונה מקרים חריגים היוצאים מטבעו של עולם כמו אדם שהיה צמא במדבר ונבקע לו מעיין מים, או מי שניצל מגמל מופרע בכך שנבקעה לו באופן ניסי פרצה בגדר

ההתעלות בקדושה מסעודה לסעודה בסעודות השבת היא כמו מעבר מיום קדוש ליום קדוש ממנו "כאילו יום אחד נעשה שלושה ימים". מפניני מהר"ם אלשיך

מצאנו בחז"ל שהן מזונותיו והן זיווגו של אדם קשים כקריעת ים סוף. מה הדמיון בין שלושה עניינים אלו?