לדעת הרלב"ג, הזכרון לפני ה' הוא רק בתשובה ותפילה כיון שהן שגורמות לשינוי באדם באופן שהוא ראוי להשגחה אלהית. כשאין כל שינוי בין העת שלפני הצרה לבין עת הצרה אין כל סיבה ל"המשך ההשגחה האלהית"

לא כל מהלך מצליח, ולפעמים הכישלון הוא באשמת האנשים, אבל צריך לדעת שלא לערוף ראשים, אלא לאפשר לצמוח מחדש מתוך הכישלון