ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הצית בסוף השבוע דיון כלכלי וטכנולוגי לאחר שאמר כי ישראל צריכה להיערך לאפשרות של סנקציות בנקאיות, בין היתר באמצעות מטבעות קריפטוגרפיים וטכנולוגיית בלוקצ'יין. הדברים נאמרו ביום שישי בריאיון שהעניק נתניהו לרועי כ"ץ בערוץ הכלכלה. כשנשאל אם הוא חושש מהטלת סנקציות על ישראל, השיב בחיוב ואמר כי ייתכנו גם סנקציות בנקאיות. "אתה צריך להתארגן בכלכלה עוקפת", אמר נתניהו, והוסיף כי הוא עובד גם על האפשרות להשתמש במטבעות דיגיטליים. כשנשאל אם טכנולוגיית הבלוקצ'יין יכולה לשמש חלופה במקרה כזה, השיב כי מדובר באחת האפשרויות וכי כבר ביקש להכין תוכנית בנושא. נתניהו קשר את הדברים גם לשינויים שהוא צופה ביחסי ישראל וארצות הברית, ואמר כי ישראל צריכה להיערך גם לעידן שבו היקף הסיוע הביטחוני האמריקני יקטן. בנק ישראל: צריך למנוע את הסנקציות, לא לעקוף אותן בתגובה לדברים מסר בנק ישראל כי "מטבעות קריפטו לא יכולים לשמש כמסלול עוקף סנקציות". עוד נמסר מהבנק כי הדבר הנכון לכלכלת ישראל הוא לשמר את היחסים הכלכליים עם שותפות הסחר העיקריות שלה ולהתמקד במניעת הסנקציות ובהשפעתן השלילית על המשק. בבנק הוסיפו כי האחריות לכך נמצאת בידי הדרג המדיני. נתניהו לא חזר בו מהדברים גם לאחר פרסום התגובה. בריאיון נוסף בשבת אמר כי הקריפטו הוא אחד האמצעים שנבחנים ולא האמצעי היחיד, וכי כלל לא בטוח שייעשה בו שימוש. לדבריו, הוא שומע את ההתנגדויות ולוקח אותן בחשבון, אך בסופו של דבר מקבל את ההחלטות בהתאם לתפיסתו. האם קריפטו באמת יכול לעקוף סנקציות? התשובה מורכבת יותר מהוויכוח הפוליטי שהתפתח סביב דברי נתניהו. מטבעות קריפטוגרפיים מאפשרים להעביר ערך מחוץ למסילות הבנקאות המסורתיות, ולכן הם יכולים להקשות במקרים מסוימים על אכיפה פיננסית וליצור ערוצי תשלום חלופיים. מדינות וגורמים הנתונים תחת סנקציות אכן עושים בהם שימוש. אלא ששימוש בקריפטו אינו מבטל את הסנקציות עצמן. חברה אמריקנית או אירופית שאסור לה לסחור עם גוף מסוים אינה יכולה להפוך עסקה לחוקית רק משום שהתשלום בוצע בביטקוין או במטבע יציב. גם האנונימיות של הקריפטו מוגבלת. עסקאות ברשתות בלוקצ'יין ציבוריות נרשמות במאגר פתוח, וחברות ניתוח ורשויות אכיפה מסוגלות לעקוב אחר זרימת נכסים בין ארנקים. בורסות ונותני שירותים מוסדרים כפופים גם הם לחובות זיהוי לקוחות, מניעת הלבנת הון וציות לסנקציות. יאיר אבידן, לשעבר המפקח על הבנקים, אמר בעקבות דברי נתניהו כי מעבר של עסקה לבלוקצ'יין אינו מבטל איסור משפטי ואינו משנה את חובות הצדדים לעסקה. רוסיה, איראן וצפון קוריאה כבר משתמשות בקריפטו ראש הממשלה, בנימין נתניהו. צילום: נועם גלאי, ShutterStock הניסיון הבינלאומי מראה שמטבעות דיגיטליים יכולים לשמש כלי משלים למדינות שמערכת הבנקאות שלהן מוגבלת, אך לא תחליף מלא להשתלבות במערכת הפיננסית העולמית. רוסיה, שנמצאת תחת סנקציות מערביות נרחבות מאז הפלישה לאוקראינה, התירה שימוש מוגבל בקריפטו לצורך תשלומים בסחר בינלאומי. חברות רוסיות משתמשות גם במנגנוני קיזוז, בזהב ובערוצים פיננסיים חלופיים כדי להתמודד עם הקשיים בהעברות כספים חוצות גבולות. גם איראן עושה שימוש נרחב בנכסים דיגיטליים. הרשויות האמריקניות טענו בשנים האחרונות כי בורסות ורשתות תשלומים שונות סייעו לגופים איראניים להעביר כספים ולהתמודד עם מגבלות פיננסיות. במקביל, ארצות הברית הצליחה לאתר ולהחרים נכסי קריפטו איראניים, בין היתר באמצעות ניתוח עסקאות בבלוקצ'יין. במקרה של צפון קוריאה, השימוש הוא שונה. קבוצות סייבר המזוהות עם המשטר גנבו לאורך השנים מיליארדי דולרים בנכסים דיגיטליים. רק בפריצה לבורסת Bybit ב-2025 נגנבו נכסים בשווי של כ-1.5 מיליארד דולר, וה-FBI ייחס את המתקפה לצפון קוריאה. הדוגמאות הללו ממחישות את שני הצדדים של הטכנולוגיה: קריפטו יכול לפתוח מסלולים שאינם תלויים ישירות בבנקים מסורתיים, אבל הוא אינו מבטל סנקציות, וגם אינו מבטיח שהכסף לא יאותר או ייחסם בהמשך. פורום הקריפטו: הטכנולוגיה אינה מקלט להסתרת כספים ניר הירשמן,מנכ״ל פורום חברות הקריפטו צילום: ניב קנטור גם ניר הירשמן, מנכ"ל פורום חברות הקריפטו, ביקש להפריד בין הפוטנציאל הכלכלי של התחום לבין הצגתו כאמצעי להסתתר מפני המערכת הפיננסית. "ישראל היא מהמובילות בעולם בפיתוח טכנולוגיות קריפטו ובלוקצ'יין. לקריפטו פוטנציאל לחזק את החיבור של ישראל לשווקים הפיננסיים העולמיים ולייעל העברות הון", אמר. לדבריו, "הטכנולוגיה אינה מקלט להסתרת כספים: רשתות בלוקצ'יין ציבוריות מאפשרות שקיפות ומעקב אחר עסקאות". הירשמן הוסיף כי פורום חברות הקריפטו נכון לעבוד עם הממשלה והרגולטורים כדי לקדם רפורמה בתחום, שתסייע לחזק את הכלכלה ואת קשריה עם השווקים בעולם. בנט ואיזנקוט מזהירים מפגיעה בהייטק כצפוי בימים המתוחים שלפני הבחירות, הדיון גלש במהירות גם לזירה הפוליטית. נפתלי בנט, ראש הממשלה לשעבר ויו"ר מפלגת ביחד, טען כי מעבר של ישראל למצב של בידוד כלכלי יגרום לפגיעה קשה בהייטק, בהשקעות, בתיירות ובתעסוקה. לדבריו, תרחיש כזה עלול להציב את ישראל לצד מדינות מבודדות כמו איראן, רוסיה וצפון קוריאה. גם גדי איזנקוט, יו"ר מפלגת ישר, תקף את הדברים וטען כי כלכלה המבוססת על עקיפת המערכת הפיננסית הבינלאומית לא תפתור את הבעיה המרכזית עבור חברות ישראליות: הצורך לקבל השקעות ותשלומים מלקוחות בחו"ל ולעבוד מול חברות בינלאומיות. מעבר לוויכוח סביב הקריפטו עצמו, ההתבטאות של נתניהו הציפה שאלה רחבה יותר: עד כמה ישראל צריכה להיערך לתרחיש שבו גוברות המגבלות על פעילותה במערכת הכלכלית הבינלאומית, והאם הפתרון לכך נמצא בטכנולוגיות תשלום חלופיות או דווקא במניעת הבידוד מלכתחילה.

במשך למעלה מעשור, תעשיית ההייטק מכרה למנהלי מערכות המידע אשליה נוצצת שזכתה לכינוי Best of Breed. ההבטחה הייתה פשוטה: רכשו את הפתרון הייעודי והטוב מסוגו לכל בעיה נקודתית בארגון. אלא שבמבחן התוצאה, הגישה הזו הובילה לא פעם לכאוס תפעולי, לחוסר יעילות ולעלויות מנופחות. ארגונים מצאו את עצמם טובעים בעשרות מערכות מבודדות שאינן מתקשרות זו עם זו, מנהלים אינספור רישיונות ולעיתים גם כפילויות יקרות, ובעיקר סובלים מפערי אבטחה שנוצרים בדיוק בתפר שבין התוכנות השונות. המציאות המאקרו-כלכלית כבר אינה סלחנית לסרבול מהסוג הזה. עידן הכסף הזול הסתיים, ואיתו גם הסבלנות למפלצות IT מרובות זרועות. הדרישה מהנהלות ומדירקטוריונים כלפי מנהלי הטכנולוגיה ברורה: לצמצם יתירות, לאחד מערכות ולהחזיר שליטה. במילה אחת, קונסולידציה. ממערכות מפוזרות לסביבת עבודה אחודה המענה למצב הזה מתגבש סביב מעבר לפלטפורמות עבודה אוטונומיות ואחודות. חברות טכנולוגיה, ובהן Omnissa, מקדמות תפיסה של סביבת עבודה חכמה ומאובטחת שבה פחות רכיבים מנוהלים בנפרד. במקום לתחזק אוסף מבוזר של כלים, הגישה הזו מחברת בין ניהול נקודות הקצה, וירטואליזציה והרשאות גישה תחת מסגרת ניהול משותפת. היתרון הכלכלי של האיחוד ברור, אבל הפוטנציאל האמיתי שלו מתחדד עם שילוב של בינה מלאכותית יוצרת ומודלי שפה. כאשר נתוני הארגון מפסיקים להיות מפוזרים בממגורות מידע נפרדות, כלי אנליטיקה ואוטומציה יכולים לעבוד בצורה יעילה יותר. מנהלי רשת ותשתיות יכולים לתשאל מאגרי מידע מורכבים בשפה טבעית, לקבל תמונת מצב מהירה יותר ולחלץ תובנות בלי להכיר לעומק כל סכמת נתונים שמסתתרת מאחורי המערכת. המשמעות היא פחות זמן שמתבזבז על עבודת תמיכה ידנית, תגובה מהירה יותר לתקלות ויכולת להפנות את צוותי ה-IT לעבודה בעלת ערך גבוה יותר. האתגר הוא גם רגולטורי אלא שהאתגר אינו טכנולוגי בלבד. המגזרים הפיננסי, הציבורי והביטחוני נדרשים לאמץ חדשנות בקצב מהיר, ובמקביל לעמוד בדרישות רגולציה ואבטחה שאינן מאפשרות קיצורי דרך. איחוד של שכבות הניהול והאבטחה יכול לסייע כאן באמצעות גישה תלוית הקשר וכלים מבוססי AI לזיהוי איומים, במקום לפזר את האחריות בין שורה ארוכה של מערכות שאינן חולקות ביניהן מידע בצורה מספקת. כאשר המערכת האחודה עומדת מראש בתקנים מחמירים כמו FedRAMP High, IRAP ו-Cyber Essentials Plus, גם ההתמודדות עם דרישות רגולטוריות יכולה להפוך לפשוטה יותר. הארגון מקבל מסגרת שליטה רחבה יותר, מבלי להפוך את אבטחת המידע למחסום בפני פרודוקטיביות. קונסולידציה לא חייבת ליצור תלות בספק יש כאן גם נקודה קריטית נוספת. ניהול IT מודרני מחייב חופש פעולה ובחירה טכנולוגית. פלטפורמה אחודה אינה אמורה להחליף עשרות כלים בתלות מוחלטת בספק יחיד. להפך, המטרה צריכה להיות יצירת שכבת ניהול שמאפשרת לארגון לבחור את התשתית המתאימה לו. היכולת לפרוס סביבות וירטואליות על גבי עננים מסורתיים, סביבות קוד פתוח דוגמת OpenStack או תשתיות מקומיות מחזירה חלק מהשליטה למנהלי התשתיות ומאפשרת להם לבחור את הארכיטקטורה המתאימה לצורכי הארגון. בסופו של דבר, הברירה שניצבת בפני הנהלות נעשית ברורה יותר. מנהלי טכנולוגיה שישכילו לאחד תשתיות, לצמצם שומנים עודפים ולשלב אוטומציה חכמה יכולים להפוך את ה-IT הארגוני ממוקד עלות למנוע צמיחה אסטרטגי. מי שימשיך להיאחז באגרנות של כלי תוכנה, רישיונות ומערכות שאינן מתקשרות זו עם זו, עלול לגלות שהמחיר של שמירת המצב הקיים גבוה הרבה יותר מהמחיר של השינוי. אוהד דודאי הוא מומחה למכירות מקצועיות בחברת בינת תקשורת מחשבים.