בואו נודה באמת - כולנו עושים את זה. מערכת עיכול בריאה מייצרת בין 12 ל-25 פליטות גז ביום. רוב הזמן הן שקטות, חסרות ריח ומסתיימות בלי שאף אחד ישים לב. אבל כולנו מכירים גם את הרגעים המביכים: במעלית צפופה, באמצע פגישה - או כשהריח מזכיר יותר גופה שנשכחה בשמש מאשר משהו שאמור לצאת מגוף חי. חלק מהאנשים מתייחסים לזה בהומור, אחרים נחרדים מהמחשבה להיתקע ליד מישהו שמסריח ללא הפסקה. ועדיין - גזים (או פלוצים, או נפיחות, או נודים - אתם מוזמנים לבחור בעצמכם איך לקרוא להם) הם לא רק פדיחה חברתית. רופאים מסבירים כבר שנים שהגזים יכולים לשמש כחלון קטן למה שמתרחש בבטן שלנו. לנסות "להחזיק בבטן" לאורך זמן זה רעיון גרוע למערכת העיכול, והרבה יותר חכם ללמוד להקשיב למה שהגוף שלכם מנסה להגיד לכם. הרוקח מופט קראקביילי ליקט לאחרונה את מה שאפשר לכנות "המדריך הרפואי לנפיחות": 15 סימנים שונים שהגזים שלנו עשויים להעיד עליהם. חלקם קשורים לתזונה, אחרים לבעיות עיכול, וחלקם אפילו מהווים אזהרה רפואית של ממש.

יש עבודות בית שאנחנו דוחים שוב ושוב - ואז מתברר שגם כשכבר עשינו אותן, עשינו אותן לא נכון. קחו למשל את הכביסה.מטלה מעיקה - למלא מכונה, לבחור תוכנית, לפזר אבקת כביסה, וכמובן להוסיף את המרכך עם הריח האהוב. אבל מתברר שכל הטקס הזה מבוסס על טעויות קלאסיות. מומחית מ-Which?, רבקה ג'ייקמן, חוקרת בכירה בארגון הצרכנות וכתבת בתחום הליייפסטייל, שמה סוף לאשליה: מרכך הכביסה לא רק שלא "מרכך", אלא גם משאיר שכבה סמויה על הבד. "אני בחיים לא אשתמש במרכך", היא קובעת. "השכבה הזו מצטברת עם הזמן, מקשה על חומר הניקוי לחדור ולנקות כמו שצריך, מחלישה את היכולת של מגבות לספוג ובמקרים רבים גם מגרה עור רגיש".

תשכחו מכל מה שחשבתם שאתם יודעים על עב"מים, צלחות מעופפות ו"אנשים ירוקים קטנים". הדיון בנושא עבר השבוע מהשוליים המוזרים של תיאוריות הקונספירציה אל לב ליבה של הדמוקרטיה האמריקאית, והותיר את כולם עם לסת שמוטה. במהלך שימוע דרמטי בוועדת הפיקוח של בית הנבחרים, חבר הקונגרס אריק ברליסון הרפובליקני שלף שפן מהכובע - סרטון קצר, מגורען, שצולם ממל"ט MQ-9 "ריפר" (מל"ט תקיפה אמריקאי) ב-30 באוקטובר 2024, מול חופי תימן. בסרטון נראה עצם כדורי וזוהר טס במהירות מסחררת מעל פני המים. לפתע, נכנס לפריים טיל 'הלפייר' (טיל אוויר-קרקע), שנורה ממל"ט אמריקאי אחר. הטיל מתקרב, פוגע במטרה... ואז קורה הבלתי ייאמן. במקום פיצוץ מחריש אוזניים או התרסקות מפוארת, הטיל פשוט ניתז מהעצם, כמו כדור גומי שפוגע בקיר בטון. האובייקט הזוהר, מצדו, ממשיך בדרכו כאילו כלום לא קרה, אולי אפילו תוך כדי סיבוב קל של זלזול.

סול ורגס גריטה, מוכרת בת 25 מקוסטה ריקה, סיימה משמרת לילה מפרכת ב-3 בספטמבר וכל מה שרצתה היה לאכול משהו בדיינר הקבוע שלה. בזמן שעמדה ליד הדלפק, גבר התגנב מאחוריה וחטף לה את התיק. בדיעבד מסתבר שזה היה הרגע שבו הוא קיבל את ההחלטה הגרועה ביותר בחייו. בתיעוד ממצלמות האבטחה של המקום, שכבש מאז את הרשת, נראית סול מגיבה באינסטינקט חייתי. בלי לחשוב פעמיים, היא מסתערת על השודד, מטילה אותו לרצפה ובתוך שניות נועלת אותו בחניקת רגליים מקצועית, בזמן שהוא מתפתל בחוסר אונים. היא לא רק עוצרת אותו, היא מנטרלת אותו לחלוטין עד שהמשטרה מגיעה למקום. "הבחור הזה חוטף לי את התיק, ואני חושבת לעצמי, 'הוא לא לוקח אותו'", סיפרה סול לתקשורת המקומית. "תפסתי אותו, הפלתי אותו, ובכנות, כן - הרבצתי לו, גרמתי לו לדמם והכל". היא הוסיפה גם עקיצה קטנה: "הטבח שהיה שם לא ממש עשה משהו, אבל לפחות לבחורה השנייה היה שכל להתקשר למשטרה".

נשיא ארצות הברית לא התאמץ להסתיר את כעסו על ניסיון ההתנקשות הישראלי בבבירי חמאס בדוחא בירת קטאר, והודה כי לא עודכן בכך מראש. טראמפ אמר: "לא שמח מהמצב כולו, לא מצב טוב, אני אגיד את זה כך - אנחנו רוצים את החטופים בחזרה, אבל אני לא שמח על הדרך שבה הדברים בוצעו". קרי התקיפה. טראמפ נשאל גם אם נתפס בהפתעה למשמע דבר התקיפה, וענה - "אני לא מופתע מכלום ודאי לא במזרח התיכון, אני אתן הצהרה מלאה ברביעי, אבל אגיד לכם. שממש לא הייתי שמח משום היבט של הדבר הזה". קדמה לדברים האלה של טראמפ שיחת הטלפון שלו לנתניהו, ההתרעה המשונה שהתבקש וויטקוף להעביר לקטארים, שלמעשה הגיעה באיחור, כפי שהנשיא היטיב לתאר ברשת החברתית שלו. עוד קודם לכן יצאה ההודעה של ראש הממשלה ושר הביטחון שקשרה בין יום הדמים בירושלים ובעזה לפעולה שתוכננה חודשים רבים קודם, ועוצר הראיונות שהגיע לאחר ששרים התגאו בהחלטה שקיבלו בקבינט המצומם - דבר מוזר שמעיד על הכאוס באותם הרגעים. מה קרה שם מאחורי הקלעים? פשוט מאוד ניסיון ישראלי למזער נזקים מול טראמפ. קטאר היא מדינה מורכבת שאינה מדינת אויב. כך הגדיר רק לפני חמישה חודשים ראש הממשלה נתניהו את המדינה שבירתה הייתה יעד התקיפה של חיל האוויר אתמול. ואכן המורכבות הזו נגלתה לנגד עינינו כשכל אחורי הקלעים חשוף לכל.

התפרקות הממשלה בצרפת חשפה את חולשתו של מקרון - נשיא ללא יציבות וללא תמיכה רחבה. יוזמת ההכרה במדינה פלסטינית מוצגת כצעד מדיני אמיץ, אך בפועל נתפסת כמהלך סמלי של מנהיג שמאבד אחיזה בבית ומתאמץ להצטייר כמדינאי גדול דווקא בשעת חולשה

לוחם המילואים מרחובות, שהיה אמור להינשא אתמול לבחירת ליבו, נמצא מת בדירתו שעות לפני החתונה. מאות ליוו אותו בדרכו האחרונה, ותיארו את המציאות הבלתי נתפסת: "במקום לרקוד ולשיר - אנחנו יושבים שבעה"

ביום שישי שעבר, רגע לפני שטראמפ חתם על הצו הנשיאותי שמשנה את שמה של מחלקת ההגנה למחלקת המלחמה, הוא חתם על צו נוסף שמטרתו להגן על אזרחי ארצות הברית (או קרוביהם) מפני מעצר או חטיפה בלתי־חוקיים בחו"ל. הצו מאפשר להטיל סנקציות כלכליות, למנוע כניסת בכירים לארצות הברית, ולצמצם או לבטל סיוע וייצוא למדינות שיוגדרו "תומכות במעצרי שווא". הבית הלבן ציפה שהמהלך ישמש מנוף לחץ על משטרים וארגונים המעורבים בהחזקת בני ערובה, וזה מה שהיווה את הזרז לשחרורה של החוקרת הישראלית אליבת צורקוב שהוחזקה בשבי בעיראק במשך שנתיים וחצי, מאז מרץ 2023. היום היא צפויה לעבור לישראל, כאן תקבל טיפול רפואי. שר החוץ של ארצות הברית מרקו רוביו התייחס בדיוק לכך לאחר שחרורה של צורקוב: "רק פחות משבוע לאחר שהנשיא חתם על צו נשיאותי לחיזוק המאבק לשחרור בני ערובה, אליזבת צורקוב שוחררה ותתאחד עם משפחתה", כתב. הוא הודה לראש ממשלת עיראק מוחמד שיאע א-סודאני על חלקו בשחרור והוסיף: "זהו שלום באמצעות עוצמה, הלכה למעשה"