זה נשמע כמו בדיחה, אבל עבור הצוות הרפואי בצרפת זה היה רגע מפחיד במיוחד: בית חולים נאלץ לפנות את המטופלים והצוות, לאחר שגבר הגיע לחדר המיון עם פגז ארטילרי ממלחמת העולם הראשונה תקוע בישבנו. על פי הדיווחים, הצעיר האלמוני בן ה-24 הובהל בסוף השבוע ליחידת התאונות והחירום בבית החולים בטולוז כשהוא סובל מ"אי נוחות קיצונית", לאחר שהחדיר את החפץ הגדול לגופו. המנתחים שביצעו ניתוח חירום נדהמו לגלות את המקור לכאביו: פגז חי באורך של כ-20 ס"מ משנת 1918. מחשש לפיצוץ בתוך המוסד הרפואי, הצוות הזעיק בדחיפות את יחידת סילוק הפצצות ואת מכבי האש, והורה על פינוי המתקן. במקביל, כוחות הביטחון הקימו מעגל אבטחה סביב המרכז הרפואי בזמן שהרשויות חקרו את "המצב הנפיץ". למרבה המזל, התחמושת העתיקה, שהייתה רחבה ומחודדת, לא הוגדרה לבסוף כאיום ממשי. מומחי החבלה לקחו את הפגז איתם, בעוד המטופל נשאר בבית החולים להתאושש מהניתוח.

האם גם אתם מוסיפים פקק מלא של מרכך כביסה לכל הפעלה של המכונה, רק כדי שהבגדים יצאו רכים ומריחים טוב? אם התשובה היא כן, אתם לא לבד - אבל ייתכן שאתם גורמים נזק בלתי הפיך לחלק מהבגדים האהובים עליכם. סקר שנערך על ידי ארגון הצרכנות הבריטי ?Which מצא כי כמעט מחצית מהאנשים מוסיפים מרכך כביסה לכל מכונה. בעוד שהמרכך אכן גורם לבגדים להרגיש נעימים יותר ומפחית חשמל סטטי, מומחים מזהירים כי ישנם פריטים שאסור בתכלית האיסור לכבס איתו. כדי להבין למה זה קורה, צריך להבין איך המרכך עובד. ג'וס ראי, יועץ מדעי בכיר, מסביר שמרככי כביסה מכילים חומרים (אמולסיפיירים) המצפים את הבד בשכבה דקה שדוחה מים ופועלת כחומר סיכה. זה מה שגורם לבד להרגיש רך למגע. אבל האפקט הזה הוא זמני וחיצוני בלבד. המרכך לא באמת משנה את הבד, אלא רק מורח עליו שכבה דמוית שעווה. לאורך זמן, השכבה הזו מצטברת, סותמת את הסיבים ועלולה לגרום לבגדים להפוך דווקא לנוקשים יותר, פחות נעימים ואפילו כאלה שלוכדים ריחות רעים במקום להתנקות. ציפוי השעווה הזה הוא בדיוק הסיבה שבגללה אסור להשתמש במרכך על הפריטים הבאים:

מכירים את זה שדיברתם בשיחה פרטית על מוצר מסוים, ומיד לאחר מכן בטלפון שלכם הופיעו פרסומות מדויקות שלו? אם עד היום ניסו לשכנע אתכם שזה "רק האלגוריתם" או צירוף מקרים, ג'ון קיריאקו, סוכן CIA לשעבר שהפך לחושף שחיתויות, טוען שהחששות הכי גרועים שלנו מוצדקים לחלוטין. בראיון לפודקאסט "יומנו של מנכ"ל" (The Diary of a CEO), קיריאקו מזהיר כי הפרטיות שלנו היא אשליה. "המכשירים שלכם לא מאובטחים בכלל", הוא הצהיר. לדבריו, הבעיה היא כלל-עולמית: "זה לא רק ה-CIA או ה-FBI; זה הבריטים, הצרפתים, הרוסים, הסינים, הישראלים והאיראנים. לכולם יש את היכולות האלו, אז צריך להיזהר מאוד".

האם חיל הים האמריקני מחזיק בתיעוד סודי של עב"מים תת-ימיים שנעים במהירויות בלתי נתפסות? עדות חדשה של עובד צוללות לשעבר שופכת אור על "יומני הרישום המפחידים" של הצי, ועל המפגשים המסתוריים במעמקי האוקיינוס. הנושא עלה לכותרות בעקבות דיון ברשת החברתית Reddit, שם משתמש בשם "Dabier", טכנאי צוללות לשעבר, חשף שיחות שניהל עם מפעיל סונאר ותיק ששירת בתקופת המלחמה הקרה. המשתמש שאל את המפעיל הוותיק על תופעת ה"נעים במהירות" (Fast Movers) - כינוי צבאי לעצמים בלתי מזוהים (באוויר או במים) שנקלטים במכשירי המכ"ם והסונאר כשהם נעים במהירויות קיצוניות.

השתלשלות פרשת זיני היא דוגמה קלאסית לאופן שבו השופטים מצליחים להפוך אירוע פלילי נקודתי ומכוער, שרחוק מלהרעיד את אמות הסיפים, לבומרנג ציבורי שמרסק את המערכת כולה. זה מזכיר בטיפשותו את הסיגרים והשמפניות. גועל נפש? בהחלט. עבירה פלילית? ייתכן. פגיעה בשלטון החוק? נו, יאללה כבר. כמה אפשר לנפח. לכו תסבירו אחר כך לציבור שזה היה יותר מבאגס באני, ושהשיקולים שלכם היו ענייניים. זיני נעצר לפני שבועיים בחשד להברחת סחורות לעזה. יש להניח שנציגי המשטרה הגיעו לדיון הארכת המעצר, עשו פרצוף רציני, שלפו דו"ח חסוי לעיניו בלבד ואמרו לשופט שמדובר בפרשה ביטחונית חמורה.כבודו שמע "פרשה ביטחונית חמורה" והוציא מיד צו איסור פרסום. באוטומט. בלי לעצור רגע ולשאול מה ההשלכות, אם באמת יש בו צורך.

ד"ר הלן מסייל נכנסה לסניף של רשת סופרמרקטים, נעלמה בין המדפים ונמצאה רק למחרת בבוקר ללא רוח חיים בתוך המקפיא. כעת המשפחה טוענת למחדל מזעזע ודורשת פיצוי אסטרונומי: "היא לא הייתה צריכה למות ככה"

אמיליה קלארק וסופי טרנר משתחררות נפלא מהתפקידים שעשו אותן. קלארק והיילי לו ריצ'רדסון כובשות כל רגע על המסך ב"נשות המרגלים", ואילו טרנר מתבססת כשחקנית רב-גונית במותחן האפקטיבי "גנבה". וגם: "על קרח דק" כבשה את נטפליקס בלי סיבה טובה. 3 ביקורות קצרות

אם תבקרו באנטארקטיקה (הקוטב הדרומי), תמצאו שם המון פינגווינים שמנמנים ואיטיים, וסיבה אחת מרכזית לכך שהם משגשגים שם היא שזהו אזור נקי לחלוטין מדובים. לעומת זאת, דובי הקוטב נמצאים בקצה השני של כדור הארץ, בקוטב הצפוני (הארקטי), לשמחתם הרבה של הפינגווינים בדרום שנמנעים מהמפגש איתם. לכן, זה נשמע הגיוני להפליא כשמגלים שהמילה "ארקטי" (Arctic) מגיעה מהמילה היוונית arktikós, שמשמעותה "קשור לדוב" או "ליד הדוב". בהתאמה, המילה "אנטארקטיקה" (Antarctic) מורכבת מהתוספת "אנטי" (הפך) ומשמעותה המילולית היא "ההפך מהדוב". אבל הנה ההפתעה: למרות שהשמות מתארים במדויק איפה נמצאים הדובים ואיפה הם אינם - לאטימולוגיה הזו אין שום קשר לדובי קוטב.