השחקן פיטר גרין, שהיה מוכר בעיקר מתפקידי נבלים בסרטים כמו "ספרות זולה", "המסכה", "החשוד המיידי" ו"יום אימונים מסוכן", הלך לעולמו בגיל 60

"זגורי אימפריה" חוזרת אחרי עשור, פרק אחרון בהחלט של "דברים מוזרים", "פולאאוט" ו"אמילי בפריז" בעונות חדשות, קלאסיקות בריטיות ("המפצח", "החשוד העיקרי", "מה יגידו השכנים" ואחרות) שבות למסך ועוד ועוד עונות וסדרות חדשות. זה מה שקורה בטלוויזיה בדצמבר 2025

הזמר האירי צ'רלי מקגטיגן מצטרף לזוכה אירוויזיון 2024 נמו, שהודיעו יום קודם לכן על צעד דומה. מקגטיגן אמר כי ההחלטה התקבלה לאחר פנייה אישית מנמו והזדהות עם עמדתם

חבר הכנסת בני גנץ טוען שיעקב ברדוגו "משקר כמו שהוא נושם". מוזר לשמוע דווקא את בני גנץ, מי שזכה לכינוי "בני חותא", מתבטא בצורה כזאת אגרסיבית - ועוד על אדם די משפיע. התגובה החריפה של גנץ מגיעה בגלל פגיעה אישית בשמו הטוב, לאחר שברדוגו טען בתכנית "פגישה" של רוני קובן בכאן 11 כי גנץ התעקש להתעסק בפוליטיקה קטנה לפני הכניסה לממשלת האחדות עם תחילת המלחמה. העניין הוא שבכלל לא משנה אם זה נכון או לא. הסיפור הוא לא אם בני גנץ הציב דרישות פוליטיות ו"הגיע עם סוללת עורכי דין" למו"מ עם נתניהו (בהערת אגב, מי המשוגע שיגיע לחתום על חוזה עם נתניהו בלי עורך דין?) - אלא למה בכלל יעקב ברדוגו, מגיש ופרשן ברדיו גלי ישראל ובערוץ 14 בכלל מקבל על עצמו כזה תפקיד משמעותי בזמן כל כך קריטי, או בכלל. למה יעקב ברדוגו היה זה שהתקשר לאביגדור ליברמן והציע לו להיכנס לממשלה? למה הוא זה שמקבל את הדרישות מגנץ (ובכלל לא משנה אם היו כאלה)? למה האיש הזה - האדם היחיד אולי שמפחיד את יריב לוין ומיקי זוהר - מילא תפקיד כל כך קריטי בימים שאחרי ה-7 באוקטובר? רוני קובן יודע את כל זה. לזכותו, הוא ניסה. הוא הדף את השיטה הקבועה של ברדוגו להסביר את ניגוד העניינים המובנה בעצם הוויתו ("אני לא עיתונאי, אני איש תקשורת") כאילו הבעיה בכך שמגיש מהדורת שבע של ערוץ 14 מנהל מו"מ בשם ראש הממשלה היא סמנטית ולא מהותית. קובן ניסה, ואפילו היה אגרסיבי מהרגיל. הוא ידע מי יש מולו, וגם ידע שיאשימו אותו - שוב - בכך שהוא מנרמל אנשים לא לגיטימיים בשידור הציבורי. הניסיון נכשל.

תמר מרקוביץ' מצאה את עצמה צופה שוב בסדרה "מד מן". הדקויות, הניואנסים והמורכבות של הדמויות עמדו בסתירה לחוסר האותנטיות של הרשתות החברתיות. מצד שני, הקיטוב והמהפכות שהיו חלק מעלילתה מזכירים מאוד את המציאות העכשווית ואפילו מנחילים אופטימיות