שר התקשורת שלמה קרעי הציג היום (שני) את עיקרי חוק השידורים החדש - "הרפורמה" - אשר לדבריו עתידה להוריד את החסמים, לייצר "תחרות אמיתית" ולאפשר גם לשחקנים קטנים לפרוץ לשוק ולהרוויח. לפי תזכיר החוק שיתפרסם בימים הקרובים להתנגדויות הציבור, היעד העיקרי אותו מנסה קרעי להשיג הוא למעשה ביטול הפיקוח הרגולטורי והעברת הכוח והשליטה לידיי מנגנונים פוליטיים. בראש עיקרי החוק עומדות סגירת הרשות השנייה ומועצת הכבלים והלווין ופתיחת רגולטור חדש בעל סמכויות מופחתות. בכוונת קרעי להקים במקום מועצות הפיקוח גוף פוליטי אשר את חבריו תמנה הממשלה, שלמעשה תהיה בפועל גם זו שתחליט בענייני חדשות שנויים במחלוקת. הגוף, בעל מעמד של יחידת סמך חדשה במשרד התקשורת, יתורכב מתשעה חברים שייבחרו בהמלצותיהם של של שרי המשפטים, התקשורת והחינוך (שלושה כל אחד). כפי שפורסם בימים האחרונים, בלשכת קרעי גיבשו גם מודל חדש לשימוש חופשי בתכני התאגיד. אבל ללא ספק, "היהלום שבכתר" הוא שבפועל, במשרד התקשורת לוקחים מהערוצים המסחריים את כל הנכסים המרכזיים שבידלו אותם עד כה כמו רישיון שידור ובעלות על אפיקים - וחשוב מכל את הבלעדיות בפרסום ובחדשות. כמו כן, הכריז קרעי על הקמת ועדת מדרוג חדשה, שתקצובה עדיין לא ברור.

רק לפני ארבעה חודשים, בחודש מרץ 2023, דיווח דוד ורטהיים במדור וואלה! ברנז'ה כי מהדורת החדשות של ערוץ 12 רשמה נתון רייטינג גבוה יותר משלושת הערוצים המתחרים - ביחד. זה היה נתון מרשים דווקא בגלל שהוא הגיע בדיוק באותו יום בו התייצבה מהדורת חדשות ערוץ 14 על נתון שיא, שבכל זאת לא דגדג את "ההגמוניה" של יונית לוי. משהו ללא ספק נסדק מאז בשליטה הבלתי מעורערת של קשת בשעה שמונה בערב, כאשר יותר ויותר צופים התחילו לנטוש את ערוץ 12 בשלט. השיא הגיע בשבוע שעבר, כשהמהדורה המרכזית של קשת הידרדרה לשפל חסר תקדים עם 10.6% בלבד, כשכל המתחרות נושפות בעורפה. ייאמר מראש, רייטינג אינו מדע מדויק. לא מן הנמנע שהמספרים יתאזנו חזרה בחודשים הבאים. ובכל מקרה, אין ספק שלמרות הירידה החדה באחוזי הרייטינג, המהדורה של ערוץ 12 היא עדיין הנצפית ביותר - ולבטח המשפיעה ביותר בישראל. ועדיין, יש בוודאי לא מעט סיבות לשינוי הקיצוני הזה בנתונים, וצפייה בכל ארבע המהדורות מעלה שאלה מעניינת: האם מעבר להרגל של הצופים להעביר לערוץ 12 בשעה שמונה יש למהדורה הזאת ערך מוסף על המתחרות שלה? ובכן, התשובה בקצרה היא "לא". אפילו אם מכניסים למשוואה את המהדורה המושמצת של ערוץ 14, בצפייה אובייקטיבית קשה לראות את היתרון המקצועי, אם בכלל, שיש למהדורה הנצפית בישראל על המתחרות שלה.

הרשות השנייה מפרסמת היום (שני) סקר הבודק הרגלי על הרדיו האזורי והארצי. ברשות אומרים כי הסקר נעשה במנותק מהשיח על פתיחת הזכיונות של הרדיו האזורי לארצי, אבל "בהחלט שופך הרבה אור על העוצמה של הרדיו האזורי ועל הנתח האזנה הגבוה שהם מקבלים ביחס לרדיו הארצי". כזכור, אחד היעדים שהציב שר התקשורת קרעי במסגרת הרפורמה בשוק התקשורת היא לאפשר לתחנות אזוריות לשדר במתכונת כלל ארצית - כאשר על פי ההערכות המטרה היא לסייע בכך לרדיו "גלי ישראל" הנחשב למזוהה עם המסרים של משפחת נתניהו. על פי ממצאי הסקר, שנערך על ידי מכון "מדגם" בראשות מנו גבע, נתח ההאזנה לרדיו האזורי גבוה במרבית האזורים מנתח ההאזנה לחלק מהתחנות הארציות. מהממצאים עולה, כי רדיו 103, רדיו חיפה, רדיו גלי ישראל זוכות לנתח האזנה גבוה באזורים בהם הם משודרים והם מדורגים במקום השני לפני גלי צה"ל. רדיו ירושלים מדורג במקום השני בנתח האזנה באזור ירושלים בשווה לגלי צה"ל. תוצאות הסקר מביאות לידי ביטוי את יחס החשיפה ונתח ההאזנה בין הרדיו האזורי לרדיו הארצי, בהתאם לאזורים שונים בארץ. הסקר בוחן הן את שיעור החשיפה (אחוז המאזינים לשידורי רדיו הרדיו מקרב כלל האוכלוסייה) והן את נתח האזנה (אחוז המאזינים לתחנת רדיו מבין כלל המאזינים). לרדיו 103 FM נתח ההאזנה של 11% באזור גוש דן והוא מוביל על גלי צה"ל (8%) ואחרי כאן ב' (14.4%). כמו כן, כלל תחנות הרדיו האזוריות בגוש דן זוכות לנתח האזנה של 39%, גבוה מתחנות הרדיו של גלי צה"ל (33%) ותחנות הרדיו של תאגיד השידור (27%). רדיו חיפה ממוקם שני בנתח ההאזנה (10%) באזור הכרמל והמפרץ, כשלפניו כאן ב' (13%) ואחריו גלי צה"ל (10%).

ראשית, הקדמה: אסור פסול ונפסד בעיני לפגוע ביצירה ובמשלח ידם של אמנים גם אם לטעמי ההתנהלות הפוליטית שלהם היא בעיני דווקאיסטית להכעיס. הנה למשל אריאל זילבר המוכשר והאהוב. ועכשיו, יוצא רשמית הטור הזה לדרכו. משהו כמו 15 שנה במצטבר יצא לי לערוך ולהגיש מוסיקה בתחנת 88FM במקביל לעיסוקים בתקופות שונות כגון כתב במחלקת החדשות של רשת ב' ושנים אחר כך עורך וידאו בטלוויזיה. זוכר שמדי פעם, בנסיבות משמחות, לקראת ימי שידורים מיוחדים או מרתונים, מנהלי התחנה גיששו אם אסכים להשתדך למגיש אחר לצורך הגשה זוגית. סירבתי בתוקף. בעיות של בטחון עצמי ופחד מהתממשקות לבן שיח בשידור חי ועוד באוזני האומה הכריעו ולא הותירו מקום לניסויים שתוצאתם היתה עלולה להיות הרת אסון. חוץ ממקרה יוצא דופן אחד-כשיצא לפני 11 שנים עוד אלבום של ואן מוריסון האגדי אני יזמתי ספיישל, שידור משותף עם ידידי ושותף לאהבת ה"וואן" בועז כהן. היתה לי תחושה טובה שאצלח את האתגר משום מזגו הנוח של בועז ואכן, זה היה שידור ששוגר מיידית לפנתאון של מוזיאון הרדיו. השנים עברו, 88 הישנה והטובה התפוגגה, והמציאות המוטרפת של חיינו כאן - 3 שנים של משבר קורונה והקיטוב הפוליטי הטעון שגרר כמה מערכות בחירות פצע כמה חברויות, כפי שקרה גם במשפחות הכי מכובדות. וגם זו עם בועז.