סגנון פוטין: מארגן מו"מ להפסקת אש, אוקראינה המדממת מסכימה, שולח איום בכוננות גבוהה של כוחות הגרעין שלו וטור צבא משוריין ארוך עושה את דרכו לקייב Satellite image released by Maxar Feb. 27 shows a convoy of Russian military vehicles northeast of Ivankiv, Ukraine, and moving toward Kyiv. Credit: Maxar Technologies   פוטין העמיד אתמול ב"כוננות גבוהה" את הכוח הגרעיני נוכח חבילות גדולות של סנקציות כלכליות, ביטולי טיסות, ביטולי תחרויות ספורט ובידור ועונשים נוספים שהטילו עליו עשרות מדיניות. בעשרות ערים בעולם הפגינו אתמול רבבות נגד רוסיה. ארה"ב הגיבה על איום הכוננות הגרעינית והודיעה שפוטין גורם להסלמה בדרך בלתי מקובלת לחלוטין ויש סימנים שהמתקפה הצבאית שתכנן על ערי אוקראינה לא יצרה עד כה ניצחונות מהירים, מוחלטים ומכריעים בשדה הקרב.  לשכת נשיא אוקראינה הודיעה שהשיחות עם רוסיה יתקיימו ללא תנאים מוקדמים וייערכו באזור הגבול שבין בלארוס לאוקראינה. "אינני מאמין בתוצאות", אמר זלנסקי, "אבל ננסה כדי שלא יהיה אף לא אזרח אוקראיני אחד שיטען שלא עשיתי הכל כדי להפסיק את המלחמה". לווייני חברת מקסאר גילו אמש טור ארוך של כמה מאות כלי רכב ורק"ם העושה את דרכו לעבר הבירה קייב. אוקראינה הגישה תלונה נגד רוסיה לבית הדין לצדק  של האו"ם בטענה שרוסיה מבצעת רצח עם וביקשה את הגנת בית הדין.  בעוד הקרמלין מודיע על מו"מ להפסקת אש, מדווחות סוכנויות הידיעות רויטרס, AP ו-CNN כי נמשכו אתמול הפגזות והפצצות על ערי אוקראינה, ו-400 אלף תושבים, בעיקר נשים וילדים, נמלטו למדינות שכנות. מאות נתקעו בקייב, ממתינים לרכבות שירחיקו אותם מהבירה. ארגון הבריאות העולמי הודיע שמלאי חמצן רפואי באוקראינה נמוך ביותר, ואילו בנק הדם, שעלה באש בתחילת השבוע, התמלא שוב מתרומות דם של תושבים. לראשונה בתולדותיו החליט אתמול האיחוד האירופי, 27 מדינות, לספק נשק למדינה במלחמה, והתחייב לשלוח לאוקראינה נשק בשווי של 500 מיליון דולר. האיחוד גם החליט לסגור את המרחב האווירי של המדינות החברות לטיסות של חברות תעופה רוסיות. נשיא הבנק העולמי דיוויד מאלפאס יקיים היום כינוס מיוחד של נציגי שבע כלכלות עולמיות גדולות משבע מדינות כדי לדון בדרכי סיוע כספי לאוקראינה. מקור רשמי בפנטגון מסר אמש כי מנסים להעריך מה הפירוש של הכרזת פוטין על כוננות גבוהה לכוחות הגרעין, ואמרו שהדבר מגדיל סכנה של שיקול מוטעה.  סוכנות הידיעות האוקראינית מסרה כי אתמול עם שחר החלו כוחות רוסיים לתקוף את העיר חארקוב, פוצצו את צינור גז הראשי של העיר ונגמ"שים ירו על מטרות ברחובות העיר. בערב הבטיח מושל מהאזור שחארקוב נמצאת בשליטת אוקראינה. פוטין הופיע אמש בטלוויזיה ואמר שהוא "חייב לחסל אצת האיום הרציני על ארצו משכנתו הקטנה, אוקראינה הנשלטת על ידי ניאו נאצים". גרמניה, בצעד חסר תקדים, הודיעה על משלוח נשק נ"ט וטילי כתף נגד מטוסים לאוקראינה, וכן הודיעה על הגדלת תקציב הביטחון שלה עקב המתקפה הרוסית. 

אלוף מיל' עמוס ירון, רוח המפקד, הוצאת ידיעות ספרים, 2022 באדיבות הוצאת ידיעות ספרים כל ספר חדש של זיכרונות של איש צבא בכיר הוא הזדמנות לרבים ללמוד לקח, תובנות, להתרשם מקבלת החלטות ולא אחת גם להיזכר באירועים משותפים ולהשוות את ההתרשמות של הבכיר עם התרשמותנו (נוסטלגיה, כבר אמרנו?). עמוס ירון החליט להעלות את סיפור חייו על הכתב בפרספקטיבה ארוכת טווח מאז שסיים את השירות הצבאי והתפקידים האזרחיים.  כך יש לו אמירות שאולי לא יכול היה לשתף בתפקידיו הממלכתיים. כאן בספר לאחר כמעט יובל שנים יכול לכתוב, למשל, על הספק במינויו של גורודיש לאלוף פיקוד הדרום ולהגדיר את תפיסת ההגנה בסיני ב-73 כשגויה או לכעוס על קבלת החלטות תמוהות על צוללת שישית וספינות שטח עצומות שלא דרושות לנו, או לחשוב כי לא היתה סיבה להיגרר למלחמת לבנון השנייה בצורה כל כך חפוזה. לעמוס היה כל השנים שם טוב של מי שתוכו כברו, אומר מה שחושב, ובעיקר מה נכון לטובת המדינה, כמו שאומרים "תחושת שליחות". אף פעם לא נתן להצלחה לסחרר אותו או להפוך אותו למי שאינו (עמ' 181). גם אם לא חשב בתחילת הדרך על שירות צבאי ארוך הוא הרגיש כי צריך להמשיך במסלול זה.  שני התפקידים המשמעותיים, שמרגיש ירון כי תרם בהם יותר מכל,  הם מפקד האוגדה במלחמת לבנון הראשונה ומנכ"ל משרד הביטחון. עמוס הוא איש של אנשים, זה בולט כמעט בכל עמוד בספרו בו הוא מזכיר אנשים, ובעיקר אלה ששמר אתם קשר לשנים, העריך ואהב. שלוש דמויות בולטות שמזכיר בהערכה רבה הן אריאל שרון, יצחק חקה חופי ועוזי יאירי. ירון זוקף לאריק את ההגדרה של מי ששינה את צהל והציב לו את הנורמות הגבוהות ביותר, ראשית עם יחידה 101 ואח"כ עם חטיבת הצנחנים.   יחסים מיוחדים היו לו עם הרמטכ"ל משה לוי, אשר נתן לו גיבוי מלא אחרי דו"ח ועדת כהן ב-1983, שחקרה את הטבח בסברה ושתילה, האירוע המכונן בחייו של ירון. עמוס היה צנחן לוחם, מח"ט 35, שאיבד נ"ד חיילים בתאונת מסוק קשה בבקעה. זה אסון שלא מרפה ממנו עד היום. הקרב שחרוט במורשתו יותר מכל הוא הקרב לכיבוש מזרח ירושלים בששת הימים כאשר עמוס היה קצין אג"ם של חטיבת הצנחנים 55 בפיקודו של מוטה גור.  פרק מקיף ומפורט מוקדש להחלטות ולמעשים בעת שהיה מנכ"ל משרד הביטחון, כולל פרשת הצוללות ("האמת שעוד תצוף", עמ' 207) והפרשה שהביאה לסיום תפקידו, על לא עוול בכפו – מנכ"ל אחד בין שתי מעצמות, ארה"ב וסין. ארה"ב בעיני ירון היא "מעצמה שמעולם לא חוזרת בה; שלא יודעת אף פעם להודות בטעות; שצודקת – גם כשהיא טועה". הספר רצוף תיאורי קרבות של חטיבת הצנחנים הסדירה.  לניצחון במלחמה, כתב, דרושים חיל אוויר וצבא יבשה חזקים ומודיעין עדכני ומדויק. "מה תועיל לנו צוללת שישית, אם אין לנו די טנקים ונגמ"שים מתקדמים ואם אין לנו כסף לאימון הכוחות?" (עמ' 75). בסוף, קבע, "הם אלה שיענו בשטח, בזמן אמת, על השגיאות של מקבלי ההחלטות וטעויות המודיעין". הטכנולוגיה אינה יכולה להחליף את תפקידו החשוב ביותר של המפקד, לקבל החלטות. ספר חובה למי שרוצה להכיר איך מתקבלות החלטות אמיצות בדרגים השונים של הביטחון הלאומי ובחיים האזרחיים.

סבירות קטנה שאיראן תלחץ על הכפתור בכוונה תחילה. אבל תאונות בשל אי הבנה בין הצדדים - כמעט ארעו בעבר. אם וכאשר איראן תהיה גרעינית, העדר מנגנון הפחתת מתחים בין ירושלים לטהרן יכול להביא לטעויות הרות גורל https://www.president.ir/en/134410 ב-2 בפברואר לפני שנה קבע חיים רמון ב"מעריב": "לא הגרעין האיראני הוא הסכנה הגדולה ביותר ... (אלא) האפשרות שישראל תיהפך ממדינת יהודים למדינה דו-לאומית ... למדינת אפרטהייד".  אפשר להסכים שמדינה דו לאומית היא סכנה קיומית, אבל האם הגרעין האיראני איננו סכנה כזו? במאמר ב"הארץ" ב-8 ביולי האחרון קובע נח שמיר: "הגרעין האיראני אינו איום קיומי. צריך אסטרטגיה אחרת". האמריקאים עם כל כושר-ההרתעה שהיה להם לא חשבו כך. הם התייחסו לברית המועצות הגרעינית כסכנה קיומית, וילדי בית-הספר אף אומנו להסתתר מתחת לשולחנות. המשא ומתן בין איראן למעצמות מתקרב לחתימה. בעקבות החתימה, תוך שנים בודדות, איראן תהפוך למעצמה גרעינית או, לפחות, למדינת-סף גרעינית שתוכל להפוך לגרעינית בתוך שבועות. זה הזמן להישיר מבט אל הבעיה.  יש הסבורים שכשם שאיראן איננה מודאגת מישראל גרעינית, גם ישראל לא צריכה להיות מודאגת מאיראן גרעינית. נכון שהאיראנים וחיזבאללה אינם מודאגים מישראל גרעינית ופועלים בתעוזה רבה מולנו. אך אין לגזור גזרה שווה. האיראנים מבינים אותנו נכון: לישראל אין שום עניין לחסל את איראן, או את לבנון, ומנהיגי ישראל מעולם לא הבטיחו זאת לעמם.  גם אם יש לישראל יש נשק גרעיני שפי שטוענים פרסומים גלויים, כל עוד אינה ניצבת בפני איום קיומי, לא יהייה לה שום אינטרס להשתמש בו. האיראנים וחיזבאללה היום אינם מהווים איום קיומי על ישראל והם מבינים זאת, ולכן אינם מודאגים.  אבל מרגע שאיראן תהיה גרעינית, ישראל לא תוכל להיות רגועה. הצמרת המדינית בטהראן מבססת את הלגיטימציה שלה במידה רבה על חיסול ישראל. זו איננה התחלה טובה ליחסים גרעיניים רגועים. מנהיגי איראן אינם מתאבדים שיעיים ההנהגה האיראנית קרה ומחושבת. היא הוכיחה זאת בשורת עימותים עם ארצות הברית בלבנון, בעיראק ובסוריה וכעת גם איתנו. מקלטות השמע שהובאו מעיראק לארה"ב, שעסקו בדיונים של צדאם עם צמרת השלטון והצבא, עולה שהיתה לו משנה גרעינית סדורה, ומסוכנת מאד.  לגבי איראן אין מידע. אפשר להניח שגם אם האיראנים יהיו מדינה גרעינית, הסכנה שמשיקולים אידיאולוגיים יתקפו אותנו פתע בנשק גרעיני קטנה. זאת, משום שהם מניחים שלישראל יש יכולת מכה שניה, ועל התקפה גרעינית היא תגיב באופן דומה.  לעומת זאת, יש סכנה שילחצו על הכפתור כתוצאה מכשל טכנולוגי, או מהסלמה בלתי צפוייה ואי-הבנה מה כוונות הצד השני. כך אפשר שיקרה, למשל, אם תפרוץ מלחמה בין ישראל וחיזבאללה, וישראל תסכן את קיומו של הארגון. חיזבאללה הוא ההישג האיראני הגדול ביותר וחיסולו יפגע קשה במעמדו של המישטר בטהראן.  במקרה כזה, חיזבאללה יהפוך להיות ה"קובה" של טהראן ונצראללה "הפידל קאסטרו" שלהם. מכאן יש אפשרות של הסלמה ושיקולים מוטעים. יכולתן של המעצמות להתערב בעוד מועד מוגבלת. אם כי שום מקרה אינו זהה לחברו, אתאר כאן שלושה מקרים של כמעט מלחמה גרעינית המוכיחים שסכנות אלה אינן דימיוניות.  הסא"ל האסטראטגי לאחר משבר הטילים הקובאני אמר הנשיא קנדי כי הסיכוי למלחמה גרעינית היה "בין שליש ל-50 אחוזים". קנדי לא ידע אז שהסכנה היתה גבוהה בהרבה. במסגרת המצור הימי על קובה, לא ידעו האמריקאים שהצוללות הסובייטיות מדגם "פוקסטרוט", שהם מכריחים לצוף ולחשוף עצמן, היו חמושות כל אחת בטורפדו גרעיני שעצמתו 15 קילוטון, כעצמת הפצצה של הירושימה.  הסובייטים סברו אולי שהצי האמריקאי יודע על הטורפדו הללו ולכן לעולם לא יסתכן בעימות כלשהו עם הצוללות הסובייטיות, אך האמריקאים לא ידעו. הם ניהלו מרדף מסוכן והמפקדים הסובייטיים חששו שהמטרה היא להטביע אותם.  הלחץ הפסיכולוגי והחום בתוך הצוללות היו קיצוניים ביותר. על-פי דיווחים רוסיים, בשתי צוללות המפקדים הורו להכין את הטורפדו הגרעיני לפעולה. אחד מהם, סגן אלוף ולנטין סביצקי, שהותש מן המרדף הממושך,שאג: "אנו נמות, אך נטביע את כולם!" הוא ידע שהפיצוץ יפרק גם את הצוללת הסובייטית.  ואסילי ארכיפוב, סא"ל שהיה בצוללת בתפקיד מיוחד, אולי "הגננת האסטראטגית" ואולי רק במקרה, הרגיע את סביצקי ושיכנעו לצוף אל פני-השטח. הסכנה העיקרית אולי לא היתה התאבדות מטורפת, אלא תאונה גרעינית במצב כל-כך קשה. מלחמה גרעינית היתה עלולה לפרוץ בגלל סא"ל אסטראטגי והסכנה נוטרלה ע"י סא"ל אסטראטגי אחר.  המנהיגים הגיעו לפתרון בזכות תקשורת ישירה: השגרירויות וארגוני-הביון ידעו להתקשר זה עם זה. אלא שההבדל בין המשבר הקובאני ליחסי ישראל-איראן גדול. בין שתי ההנהגות אין קשר ישיר. בין המעצמות היה אמון מוגבל, בין ישראל לאיראן אין אמון. ולבסוף, הנהגת ברית המועצות מעולם לא יצרה ציפיות בציבור שלה שהיא תשמיד את היריב. טהראן עושה זאת.  על פי החומרים המצויים בידינו כיום, העריכו במערב כי ב-25 באוקטובר 1973 איימה ברית-המועצות בהתערבות צבאית להצלת הצבא המצרי, אם צה"ל ימשיך לתקוף ממערב לתעלה.  ארה"ב גם חשדה שבריה"מ שלחה נשק גרעיני למצרים, והכריזה על כוננות גרעינית. המודיעין האמריקאי טעה: לא היה נשק גרעיני. הסובייטים הם שהורידו את הטמפרטורה. המשבר ארע אף על-פי שזו היתה תקופת ה"דיטאנט". מודיעין מוטעה, פרשנות מוטעית, אלו סכנות אמיתיות. כמעט עימות גרעיני התחולל בגלל כשל טכנולוגי. ב-26 לספטמבר 1983 דיווחה מערכת הרדאר של ההגנה האוירית הסובייטית על חמישה טילים ביניבשתיים המגיעים מארצות הברית. סגן אלוף סטניסלאב פטרוב אמור היה לדווח על כך מיידית לממונים עליו.  המתיחות בין שתי המעצמות היתה בשיא, שכן נאט"ו ערך בדיוק אז תרגיל ענק Able Archer 83 שכלל גרעין. הסובייטים חשדו שזהו מבוא להתקפה. אילו דיווח פטרוב על הטילים שבדרך היה "מקפיץ" את כל פיקוד הטילים הסובייטי למצב חרום עליון.  בלחץ-זמן כזה אפילו שיגור מכה גרעינית מקדימה היה אפשרי. פטרוב המנוסה העריך שהרדאר מזייף והחליט לחכות, ולא הגיעו טילים. על שלא דיווח מייד נענש בהדחה. אולי סגן אלוף סובייטי שוב מנע מלחמה גרעינית.  תזכורת: מערכת המעקב, השליטה והפיקוד האיראנית נכשלה בזיהוי מטוס נוסעים אוקראיני. אולי גם בלי חילופי-מהלומות אפשר להפחית מאד את הסכנה, אבל אם לא נעריך איראן גרעינית כאיום קיומי, לא יושג דבר.

אם סין תיזום מתקפה נגד טייוואן? מי יעצור אותה? גם בייג'ינג צופה בתגובת ארה״ב ואירופה למהלכי הצבא הרוסי  https://www.mfa.gov.cn ערפל קרב פרוש מעל אוקראינה נכון ליום שבת בצהרים. יש ידיעות שמתחוללים קרבות רחוב בקייב ויש ידיעות שהרוסים עוד רחוקים למדי מהבירה, ואולי נעצרה התקדמותם נוכח התנגדות.  ידיעות כוזבות עולות לאוויר התקשורת המון ידיעות כוזבות, ועוד יותר תוצרי לוחמה פסיכולוגית. כתבי כלי התקשורת הגדולים בעולם, כולל שלנו הישראלים, רואים ומתארים במקצועיות את מה שכל אחד רואה סביבו ומולו, אבל התמונה הכללית רחוקה מלהיות שקופה.  כדאי לשים לב לתגובות בינלאומיות: למשל, מי בתומכי פוטין - סוריה וסין. אסד חייב לפוטין, חייב לו את שלטונו ואת חייו. ונעבור לסין: הנשיא שי הזמין את פוטין לפתיחת משחקי החורף בבייג'ין. פוטין בא, ונשאר שבוע. האם גילה למארחו שי על תכניות כיבוש אוקראינה לקראת סיום משחקי החורף? למה זה חשוב – כי מנהיג סין בהחלט רשאי ללמוד לקח ראשון מאוקראינה: סין תוכל ביום מן הימים להגשים חלום סיני רב-עוצמה: לבטל את משטר טייוואן, לכבוש בכוח את האי, להשיבו אל חיק סין הגדולה ומי ימנע?  נשמע מטורף, אולי קצת פחות נוכח אירועי הימים האלו. באחרונה רבו ידיעות על תמרונים של צבא סין, אימוני נחיתה, מטוסי קרב סיניים 'מגהצים' את האי טייוואן. מי יתערב לטובת טייוואן אם סין תתנפל עליה? שי ואנשיו מסתכלים היום על אירופה ורואים ארה"ב שאינה מתערבת צבאית, וגם לא נאט"ו ולא גרמניה ולא בריטניה ולא צרפת.  מקרון הצרפתי קצת יותר נחוש, אבל בהצהרות. כולם מטילים סנקציות, בעוד זלנסקי קורא לאזרחיו לאחוז ברובים ולהילחם ברחובות קייב. סין תשתגע? אם סין תשתגע ותיזום מתקפה נגד טייוואן הרי במקום השכנות האירופיות של אוקראינה יתייצבו נגדה השכנות במזרח הרחוק – יפן, דרום קוריאה, אוסטרליה ואותה ארה"ב. ויש גם קוריאה הצפונית.  מדינות אלו, שהן מעצמות צבאיות חזקות, יתכננו סנקציות ודיונים במועצת הביטחון, או שמא יסייעו צבאית לטייוואן לשמור על עצמאותה ויילחמו נגד הצבא הסיני. נראה מעשי או דמיוני? תשובות בתחום השערות עתידיות, אבל מקרה אוקראינה אינו מעודד.  גם בטהרן לומדים היטב את אירועי אוקראינה. הנציג האיראני לשיחות וינה נוסע הביתה להתייעצויות. מה הם רואים בטהרן? פוטין שעושה כרצונו, מתנפל בשנת 2020 על מדינה ריבונית שכנה כדי להשתלט על השלטון בה, והעולם צופה מנגד, מספק נשק ומתכנן סנקציות, וגם אז לא את אלו שמכאיבות באמת, כמו  SWIFT.   מסקנת האיראנים: למה לא נמשיך בדרך שתוביל למדינת סף גרעינית, ואחרי כן גרעינית ללא סף. מישהו רואה את ביידן שולח את הדיוויזיות המוטסות שלו להילחם ברוסים באוקראינה? מישהו רואה נשיא אמריקני שולח את מטוסיו להחריב, להרוס ולהשמיד כל זכר למתקן גרעיני באיראן?  המסקנה העצובה היא כי בנושא גרעין איראני ישראל עלולה למצוא עצמה בודדה במערכה, למרות הבטחות נשיאותיות בוושינגטון כי "לאיראן לא יהיה נשק גרעיני". אם היא תחליט, יהיה לה גרעין. לא יהיה לה אם מישהו יחליט למנוע בדרך צבאית. במוקדם או במאוחר יסתיים ה"מבצע הצבאי המיוחד" של פוטין באוקראינה. כבר עולה וגואה סף החששות, הפחדים והסכנות לכל המדינות הגובלות עם רוסיה של פוטין.  פוטין ופטר הגדול ב-1939, ערב מלחמת העולם השנייה, שלח סטלין את צבאו להשתלט על פינלנד ב"מלחמת החורף" כדי להרחיב את חגורת ההגנה של סנט. פטרסבורג. חגורת הגנה אדירה, שעליה חולמים ברוסיה מימי פטר הגדול, איוואן האיום, יקתרינה הגדולה וסטלין, משתרעת לכל רוחבה של אירופה וכוללת גם את שלוש המדיניות הבלטיות, פולין, הונגריה, רומניה ואוקראינה.  חלק מהמדינות האלו חברות בנאט"ו. קשה לפוטין לעכל ולהכיל טילי פטריוט אמריקניים בפולין או מדינות בלטיות ואוקראינה חברות בארגון ההגנה הצפון אטלנטי. לכן, אין להתפלא שנוכח אירועי אוקראינה כבר צצו השבוע תמיהות שמא פוטין עלול להמשיך למטרות נוספות. בתקשורת פורסם דיווח על שיחה בין זלנסקי לבין ראש הממשלה נפתלי בנט, בה עלה רעיון, כך דווח, שישראל תארח בירושלים פגישת תיווך בין מנהיגי רוסיה ואוקראינה. אין למדינת ישראל עניין לתווך בסכסוך, ויש לה מה להפסיד. למדינת ישראל יש אינטרסים רבים וחשובים לשמירת יחסים טובים וחיוביים עם ארה"ב ועם רוסיה, וגם עם אוקראינה. גם ללא התיווך, הממשלה חייבת לנהוג בלוליינות דיפלומטית בתגובותיה למלחמה באוקראינה.  ולבסוף תורשה נקודה יהודית בבחינת "זכור": יש היום אהדה טבעית לעם האוקראיני הנלחם על נפשו מול רודן כובש. ובכל זאת מן הראוי להזכיר עבר לא רחוק: באבי יאר היא באוקראינה, קרוב לקייב. זה גיא ההריגה שבו נרצחו רבבות יהודים.  משתפי פעולה אוקראינים סייעו לגרמנים הנאצים במעשי הרצח. מה שקרוי "הנאצים ועוזריהם". יש רחובות בערי אוקראינה הנושאים את שמותיהם של סימון פטליורה וסטפן בנדרה, טובחי יהודים ואחראים לפוגרומים רצחניים ביהודי אוקראינה.  יש במדינה זו תופעות של לאומנות מהולה באנטישמיות. לכן, לשלוח סיוע הומניטרי לתושבי אוקראינה היום - כן, וגם לזכור.

ארה״ב הטילה סנקציות כלכליות , אישיות, על ההנהגה של רוסיה. החל בפוטין הנשיא, דרך לברוב - שר החוץ וכולל ראש ״המוסד״ הרוסי (ה-SVR)  kremlin.ru סנקציות אישיות הוטלו על ולדימיר פוטין, אך מעט ידוע על עושרו הפרטי ונכסיו של נשיא רוסיה. הכל נשמר בסודיות גמורה, ובכל זאת ידוע שמיליארדי דולרים זרמו באמצעות מקורביו וחבריו לחשבונות שונים, ונכסים מפוארים ויקרים שייכים למשפחה. ניו יורק טיימס מפרסם כי רשמית משכורתו של פוטין היא 140,000 דולר בשנה והוא בעליה החוקיים של דירה קטנה במוסקווה. אך מה יש לו עוד לנשיא רוסיה: הארמון של פוטין, אחוזת ענק לחוף הים השחור שערכה נאמד ביותר ממיליארד דולר. היאכטה של פוטין GRACEFUL שנראתה מפליגה מגרמניה לרוסיה זמן קצר לפני הפלישה לאוקראינה. דירה במונקו ששווייה 4.1 מיליון דולר, שנרכשה על ידי אשה, כנראה המאהבת של פוטין. וילה יקרה בדרום צרפת, הרשומה על שם אשתו לשעבר. הקושי הוא שקשה לקשר ישירות ובאופן רשמי אף לא אחד מהנכסים האלו ישירות לפוטין. אולם יש קשרים לנכסים עם כמה אוליגרכים חברים, ביניהם חתנו לשעבר קיריל שמלוב, בוריס רוטנברג טייקון עסקי בנייה וגנדי טימצ'נקו, טייקון השקעות הנחשב לששה ברוסיה בעושרו.  כל הנכסים הללו מצויים בסבך של חשבונות ובעלויות מורכבות, חברות קש ושינויי שמות. בסנקציות אישיות מצטרף פוטין לנבחרת מצומצמת ובה ניקולס מדורו מוונצואלה, קים ג'ונג און מקוריאה הצפונית, בשאר אל אסד מסוריה ושר החוץ של רוסיה סרגיי לברוב.   בנוסף הוטלו סנקציות על האישים הבאים: ולנטינה מטווינקו, יו"ר מועצת הפדרציה סרגיי נרישקין, מנהל שירות הביון החוץ ויאצ'סלב וולודין, יו"ר הדומא סרגיי איבנוב, נציג נשיאותי מיוחד להגנת הסביבה, אקולוגיה ותחבורה ניקולאי פטרושב, מזכיר מועצת הביטחון של הפדרציה הרוסית ולדימיר קולוקולצב, שר הפנים אלכסנדר בורטניקוב, מנהל שירות הביטחון הפדרלי איגור קרסנוב, התובע הכללי איגור שצ'גולב, שליח נשיאותי במחוז הפדרלי המרכזי ולדימיר אוסטינוב, שליח נשיאותי במחוז הפדרלי הדרומי ויקטור זולוטוב, מנהל השירות הפדרלי של כוחות המשמר הלאומי ומפקד כוחות המשמר הלאומי

״פרשת אריקסון״ אותה חשף ארגון העיתונאים ICIJ, חושפת העברות כספיות רבות לדאעש בעירק, פקידי משרד הביטחון העירקי ואפילו ״טיול״ במימון החברה לשר התקשורת הלבנוני ואשתו  By Ulkl - Ulf Klingström, CC BY-SA 4.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=79654596 על פי תחקיר ארגון התחקירנים הבינלאומי (ICIJ) בשיתוף ״השומרים״ (העיתונאי אורי בלאו), אריקסון השוודית, אחת מחברות הטלקומיניקציה הגדולות בעולם, שילמה לדאעש בעירק על מנת לקדם את עסקיה במדינה. התחקיר קובע שאין מספיק ראיות לקשור תשלומים אלו לתמיכה בטרור בפועל, אך מדובר בתשלום לארגון טרור.  ״בישראל פועלת החברה באמצעות חברה בת שנרשמה בשנת 1997. החברה, המחזיקה ברישיון מטעם משרד התקשורת למתן שירותי בזק, היא שחקן משמעותי מאוד בישראל. בין היתר היא מספקת את התשתית לרשתות הסלולריות של פלאפון, פרטנר וחלקית גם לסלקום. בשנת 2017 היא זכתה במכרז בשווי 60 מיליון שקלים לאספקת מונים חכמים לחברת החשמל. יצוין, שהדוח שנחשף כאן לא מאזכר את הפעילות בישראל או את חברת הבת המקומית״, כותבים בפרסום השומרים.  על פי הפרסום, אריקסון, שפעלה בעירק מאז שנות ה-60 זכתה בשורה של מכרזים של כמה ספקים סלולרים לבניית תשתיות טכנולוגיות חדשות, לאספקת מגדלי אנטנות ולשדרוג ציוד ורשתות. לפי הדוח שדלף, מכירות החברה בעיראק, בין 2011 ל-2018 לבדן הסתכמו ב-1.9 מיליארד דולרים. ״הדוח נכתב באחד מאגפי הבקרה שמפעילה אריקסון ובסיועו של משרד עורכי הדין הניו יורקי "סימפסון תאצ'ר אנד בארטלט" שייצג את החברה בחקירת הממשל האמריקאי. אורכו 73 עמודים והוא כולל ניתוח של עסקי החברה בעיראק, 28 ראיונות שהתקיימו עם עובדי החברה ואחרים, ו-22.5 מיליון הודעות דואר אלקטרוני. מלבד אלה מצורפים אליו תרשימים, מפות ונתונים פיננסיים״, מוסיפים בפרסום.  ״אריקסון באמצעות קבלני משנה שילמה דמי חסות כדי להעביר ציוד דרך שטחים שבשליטת דאעש בין היתר בנתיב המכונה "הדרך המהירה". במקרה אחר היא ביקשה (באמצעות מפעילה סלולרית בשם "סלולר אסיה") אישור מבכירים בדאעש לעשות עסקים בעיר מוסול לאחר שהארגון השתלט עליה ב-2014.״ אריקסון התייחסה לפרשה וטענה: ״"אנחנו לא יכולים לקבוע לאן הכסף הולך לפעמים, אבל אנחנו יכולים לראות שהוא נעלם", אמר מנכ״ל החברה, Börje Ekholm, לעיתון שוודי. הוא אמר שייתכן כי אריקסון ביצעה תשלומים בלתי חוקיים, אך החברה התקשתה לעתים קרובות לזהות את המוטב הסופי. מהמסמכים עולה כי אריקסון שילמה עשרות מיליוני דולרים בתשלומים חשודים בעיראק - מימון שוחד, קרנות סתמיות, תשלומים ועוד. מהרישומים עולה כי מלבד עיראק, החברה בחנה התנהגות בלתי הולמת לכאורה בלבנון, ספרד, פורטוגל ומצרים. בנוסף, גיליון אלקטרוני מפרט בדיקות של החברה לגבי שוחד, הלבנת הון ומעילה אפשריים על ידי עובדים באנגולה, אזרבייג'ן, בחריין, ברזיל, סין, קרואטיה, לוב, מרוקו, ארצות הברית ודרום אפריקה. בדיקות אלו לא נחשפו בעבר. הדו״ח חושף לפחות תשעה תשלומים לא חוקיים בעירק. גם הכורדים בעירק, על פי הפרסום, השתתפו בחגיגה. עובד אריקסון ביקש שהחברה תתרום "תרומה" של 50,000 דולר לכוחות הפשמרגה של כורדיסטן "עבור הלחימה בדאעש", נכתב בדו"ח. ״את המיליציה הוביל סירוואן ברזאני, גם הוא בעל מניות גדול של לקוח אריקסון, Korek, ויו"ר הדירקטוריון באותה תקופה. בבקשה הרשמית צוין כי התרומה נועדה לטובת פליטים וילדים עקורים בכורדיסטן התשלום הועבר דרך קרן צדקה. חוקרים פנימיים לא יכלו לקבוע את המוטב הסופי״, כותבים בדוח. תשלום הועבר גם ל-Rasech Barzani, בסכום של 1.2 מליוני דולרים.  תשלום גדול במיוחד (חצי מליון דולר) הועבר למנכ״ל חברת Asiacell, עמה אריקסון עשתה עסקים בעירק. גם כאן, ״חוקרים פנימיים לא יכלו לקבוע את המוטב הסופי״. עוד תשלום של 10.5 מליוני דולרים ״מיועד ל-Alawsatiya, חברה-אחות של Al-Awsat, שניהם קבלני אריקסון, אך המוטב הסופי לא ברור.״  Alawsatiya, החברה האחות של Al-Awsat, קיבלה 10.5 מיליון דולר על ידי אריקסון, כולל עבור חוזה משרד ההגנה העירקי "Cell on Wheels". אריקסון אישרה את Alawsatiya כקבלן בעקבות הליך הגשת הצעות שנעשה לטובתה של Alawsatiya על ידי עובדי אריקסון מקומיים. תשלום נוסף הועבר לשר התקשורת הלבנוני ואישתו. ״אריקסון הזמינה את שר התקשורת של לבנון לשוודיה, יחד עם אשתו ויועציו. הטיול כלל כרטיסי טיסה ממחלקה ראשונה ולימוזינות לטיולים״, על פי הפרסום. עלות הטיול, כ-50,000 דולרים.  עוד תשלום עבר לפקידים במשרד הביטחון העירקי. טיול לספרד ושבדיה לעובדי משרד ההגנה העיראקי, כולל מתנות ובידור, לפני שנחתם חוזה. עלות הטיול, כ-100,000 דולרים.  שם שעלה בדיווח הוא Jawhar Surchi. ״כסוכן המכירות של אריקסון, Jawhar Surchi עזר לחברה לנווט בביורוקרטיה של עיראק במשך 15 שנה. באמצעות המשרד שלו, Al-Awsat שירותי טלקומוניקציה, סורצ'י השיג חוזים עבור אריקסון עם סוכנויות ממשלתיות ומפעילות הסלולר Asiacell ו-Zain״, נכתב בדיווח.  ״סורצ'י אמר לחוקרים הפנימיים כי "הקשרים ההדוקים" שלו עם אנשי השלטון אפשרו לו "למשוך בחוטים" עבור אריקסון וכי הוא עשה "טובות רבות" לחברה, ועזר לה לזכות בחוזים ב"זמנים קיצוניים". אריקסון לא היה יכלה להצליח בעיראק בלי החברה שלו, אמר סורצ'י. ״אל-אווסט, שפירושו "האמצע" בערבית, היה צינור לתשלומים חשודים של עשרות מיליוני דולרים, כך, כאמור, עולה מהסקירה הפנימית של אריקסון. בין אלה: 10.5 מיליון דולר לחברה צמודת אל-אווסט, שבה לא ניתן היה לזהות את המוטב הסופי; ו-27 מיליון דולר עבור שירותי ייעוץ, שעבורם מצאו החוקרים "הוכחה לקויה לעבודה". מביקורת התברר כי רוב הכסף הלך לחשבון האישי של סורצ'י בירדן.״  על פי הדיווח, אל-אווסט שילמה בחשאי עבור תעריפי טיסה למנהלים בחברת הטלפון הממשלתית של עיראק. אל-אווסט הובילה את העבודה לחברות בבעלות בני משפחה וחברים, נכתב בדו"ח. אריקסון הסמיכה את אל-אווסט לחתום על חוזים בשמה. הדוח אומר שהחברה של סורצ'י עם הזמן נודעה בפשטות בשם "אריקסון". חלק מהפעילות של אריקסון בעירק הייתה סביב ״Peroza Project״. שדרוג הרשת הסלולרית מ2G ל-3G. לפי הפרסום, בשביל להמשיך בפעילות זו בעירק, החברה הייתה צריכה את תמיכת דאעש. חלק מהפעילות בוצעה על ידי קבלן משנה טורקי בשם Orbitel Telecommunication. דאעש, על פי הפרסום, סחט את אריקסון ואיים לפוצץ את המשרדים שלה בעירק.  למחקר המלא

היכולת של החברה לספק פתרון לניהול הרשאות של האדמינים ועד משתמשים ״רגילים״, מאפשר ללקוח לראות את כל ניהול ההרשאות תחת גג אחד אודי מוקאדי. צילום: סייברארק סייברארק, החברה שנודעת בשל יכולות ניהול הרשאות האדמין, מרחיבה את היכולות שלה לכלול את כל המשתמשים בארגון - בכל סוג הרשאה. ״לקוחות רוצים One-Stop-Shop״, מסביר אודי מוקאדי, מנכ״ל החברה, בראיון לישראל דיפנס לקראת כנס סייברטק 2022. הכנס יערך מחר (ג), בתל אביב. (להרשמה לחצו כאן).   היכולת של החברה לספק פתרון לניהול הרשאות של האדמינים ועד משתמשים ״רגילים״, מאפשר ללקוח לראות את כל ניהול ההרשאות תחת גג אחד. כמה זה חשוב? ובכן, בעידן שבו תשתית המחשוב של הלקוח נמצאת חלקה באתר מקומי וחלקה בענן, ניהול הרשאות המשתמשים הופך להיות משימה לא פשוטה בכלל. בלשון המעטה.  צריך גם לזכור כי הרשאה נותנת גישה למידע מסוים בארגון. לפעמים מדובר במידע רגיש, שאם ידלוף, יעשה נזק כלכלי. יתרה מכך, גם הרשאה לחלק בארגון שנחשב ״לא קריטי״, יכולה לתת לתוקף מיומן מקפצה לחלקים אחרים יותר קריטים. נוסיף לזה עובדים שעוזבים את הארגון וההרשאות נשארות. ״הרשאות רפאים״ כאלו מאפשרות לתוקף להתחזות לעובד שעזב ולבצע פעולות ברשת הארגון תחת ההרשאות ששכחו למחוק לו.  צעד נוסף שסייברארק עושה, כפי שהצהירה על כך לפני כשנה, הוא לעבור למודל רישוי לפי משתמשים. בדומה לחברות אחרות בשוק התוכנה. ״מדובר בהליך שאינו פשוט מול הלקוחות הקיימים״, מסביר מוקאדי. ״אם הלקוח עובד בשירותי הענן שלנו, הוא רגיל לזה. עם זאת, לקוחות On-Prem רגילים למודל תמחור אחר. ועדיין, שוק התוכנה עובר בחלקו הגדול לענן, גם אנחנו. ותצורת חיוב לפי משתמשים טבעית בשוק זה.״  מוקאדי מסביר בנוסף כי מודל תמחור לפי משתמשים מועדף גם על חלק מהמשקיעים שיכולים למדוד את צפי ההכנסות של החברה בצורה יותר מדויקת. בהקשר הענן, אזכיר כי החברה הודיעה ביוני 2021 כי היא מרחיבה את השירותים שלה גם לענן של אמזון.  זאת, לאחר ששירותי החברה זמינים מספטמבר 2020 בענן של מיקרוסופט. הרכישה של Idaptive במאי 2020 האיצה את המעבר של סייברארק לאספקת שירותי ענן.  בנוסף לענן, החברה רכשה את conjur ב2017, מהלך שהכניס אותה לניהול סודות בשלב פיתוח התוכנה, כך שהחברה מספקת כיום מטריצת מוצרים אנכית ואופקית שמכסה את כל השימוש בהרשאות בארגון.  למרות העובדה שהחברה מסוגלת לנהל את כלל המשתמשים בארגון, מוקאדי טוען שיש מקום לתחרות. זאת, בשל שאלה לגבי תחרות עם חברות כמו Okta למשל. ״שוק ניהול המשתמשים בעולם גדול מאד ויש מקום לכולם״, מסביר מוקאדי. ״אנחנו ממוקדים בניהול הרשאות, משם צמחנו וזה המעיין הנובע. הרחבנו את המוצרים לכלל המשתמשים בארגון, לענן ולתחום ה-DevOps מכיוון שאלו דרישות מהלקוחות שלנו והכיוונים אליהם צריך ללכת טכנולוגית.״  בסוף הראיון, שאלתי את מוקאדי אם כבר מנהלים הרשאות ומשתמשים לכל הארגון, מה עם פתרונות בתחום ניהול הפרטיות? מגמה שתופסת תאוצה וקשורה בטבור ליכולות ניהול הרשאות ומשתמשים. מוקאדי מחייך ומסביר, ״כרגע אנחנו ממוקדים בלפתח את הפלטפורמה הקיימת של המוצרים הקיימים ולהגיע לעוד לקוחות.״

במתווה החדש, הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 26), רוצים לשנות את המתווה כך שיותר חרדים יוכלו להחליף את השירות בצה״ל בשירות לאומי. פונקציית המטרה: עידוד שילוב החרדים בשוק התעסוקה  קרדיט סטילס: דוברות הכנסת - נועם מושקוביץ ועדת החוץ הביטחון, בראשות ח"כ רם בן ברק, המשיכה אתמול (א') את דיוניה להכנה לקריאות שניה ושלישית של הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 26) (שילוב תלמידי ישיבות), התשפ"ב-2022 וכן הצעת חוק שירות לאומי-אזרחי (תיקון מס' 4), התשפ"ב-2021, כאשר עיקר הדיון התמקד בסעיף של אפשרות השירות הלאומי-אזרחי. צוות הייעוץ המשפטי לוועדה כותבים בסקירתם על הנושא: "מתן האפשרות למלש"בים חרדים לשרת שירות לאומי-אזרחי חלף השירות הצבאי, במטרה לעודד אותם להשתלב בהמשך בשוק התעסוקה, עולה בקנה אחד עם תכלית "קידום השתלבותם של בני הציבור החרדי בשוק התעסוקה ואת תרומתם למשק ולמדינה. ״לעומת זאת, כאשר בוחנים את שילוב בני הציבור החרדי ב"שירות-לאומי אזרחי על רקע התכלית של צמצום אי השוויון בגיוס לשירות הסדיר" עולות שתי שאלות: האם ניתן לראות בחלופת השירות הלאומי-אזרחי כתחליף ראוי לשירות הסדיר? ״האם בשילוב של בני הציבור החרדי בשירות לאומי-אזרחי יש כדי לצמצם את אי השוויון בגיוס לשירות הסדיר והאם עדיין נשמרת הבכורה של שירות הצבאי?...לעמדתנו, המסלול המהווה חלופה למסלול של השירות הסדיר יכול להתקיים על ידי חיזוק השירות הלאומי-ביטחוני. זאת, משום שמתווה זה מצמצם, ולו במעט, את הפגיעה בשוויון בכך שהפניה לשירות לאומי תיעשה במסלול הדומה יותר בטיבו למסלולים שמהותם ביטחונית ואשר דומים כיום למסלולי השירות". הצוות התייחס גם להורדת גיל הכניסה לשירות הלאומי-אזרחי: "בפרק ג'1 שבוטל, האפשרות להשתלב באחד ממסלולי השירות הלאומי-אזרחי ניתנה למי שמלאו לו 21 שנים. הצעת חוק המונחת על שולחן הוועדה מבקשת לערוך שינוי בגיל הכניסה לשירות הלאומי-אזרחי כך שתלמיד ישיבה שמלאו לו 20 שנים ולמי שנשוי – 19 שנים, יוכל להשתלב בשירות אזרחי לאומי. ״בצד זאת, מוצע לקבוע כי בשלוש השנים הראשונות מכניסת החוק לתוקפו – יעמוד גיל הכניסה לשירות הלאומי-אזרחי על 19. ...על הוועדה ליתן את הדעת להורדת גיל ההפניה לשירות הלאומי-אזרחי...ולעמוד על האיזון שבין התכליות – מן העבר האחד, הורדת הגיל מסייעת לחיזוק התכלית התעסוקתית ומנגד, הורדת הגיל גם מצמצמת את האפשרות להשתלב בשירות סדיר בגילאים אלה ועלולה להקשות על עמידה ביעדי הגיוס לשירות סדיר". עוד התייחס הצוות בסקירתם לעמידה ביעדי הגיוס וכתבו: "על הוועדה ליתן דעתה לכך שספירת היעדים כוללת את המתגייסים לשירות הלאומי-אזרחי ואת המתגייסים לשירות הצבאי ביחד. אשר על כן, ייתכן מצב בו עמידה ביעד השירות הלאומי אזרחי באופן מלא ולעומתה עמידה ביעד השירות הצבאי באופן חלקי או מועט יוכרו כ-"עמידה ביעדים" כלשונו של הסעיף המוצע בהצעת החוק. ״נציין כי עצם קביעת היעדים בחוק מסייעת לקידום התכלית צמצום אי-השוויון בגיוס לשירות הסדיר אך אופן חישוב העמידה ביעדים – התייחסות ליעד הכולל - אמנם עולה בקנה אחד עם התכלית התעסוקתית אך גורעת מבכורתו של השירות הצבאי". ח"כ מאיר פרוש: החרדים לא ביקשו את זה, ובית המשפט ממילא לא יקבל את זה. בשביל מה מבקשים דבר כזה, שאחר יאשימו אותנו שזה פריבילגיה, שאנחנו כלל לא ביקשנו?! מה שאנחנו מבקשים ומה שלא נוכל להסכים לו בהצעת החוק, זה שאי עמידה ביעדי הגיוס תביא לסנקציות שיבטלו את כל הדיחוי. חייבת להישמר לשר הביטחון הסמכות לתת דיחוי ולאפשר לימוד תורה. ראובן פינסקי, מנכ"ל רשות השירות הלאומי אזרחי: ככל שיורד גיל הפטור, חייב לרדת גיל ההפניה לשירות הלאומי אחרת אין הגיון. השירות הלאומי-אזרחי, מאז הקמתו, הוא חליפי אבל שני, וגם בחוק הזה בנינו מנגנון יחד עם צה"ל, שאנו מבקשים את האישור לגבי כל צעיר. אם צה"ל אומר שהוא רוצה לגייס אותו, הוא לא רשאי לבוא אלינו. עם זאת, לפי מחקרו של נרי הורוביץ, 90% מהחרדים שהגיעו אלינו, כלל לא שקלו לבצע שירות צבאי, אז שירות לאומי-אזרחי ודאי עדיף על אי שירות מבחינת המדינה. ראובן גל, הטכניון: ביטול חוק טל הוא בכייה לדורות, כי בחמש השנים שבהן באמת פעל התגייסו למעלה מ-10 אלפים חרדים – 5500 לצבא ו-4500 לשירות לאומי אזרחי. בית המשפט חייב ללכת לפי הצדק ולפי ערך השוויון, אבל אתם כחברי כנסת יכולים לבחור גם להיות חכמים ולא רק צודקים. לא תצליחו אף פעם לכפות על החרדים שירות, הקורונה הוכיחה לנו איזו סיכונים הם מוכנים לקחת כדי ללמוד תורה, והדרך הנכונה היא בהידברות. החוכמה צריכה לגבור על ערך השוויון, ויש כאן אופציה של שירות הוא תרומה אמיתית למדינה. עו"ד ערן יוסף, משנה ליועמ"ש משרד הביטחון: אין ספק שהשירות האזרחי מקדם גם את התכלית הכלכלית והתעסוקתית אבל זה לא הרציונל. מבחינתנו, השירות האזרחי מקדם את השוויון. אמנם לא שוויון מלא כי אינו זהה לשירות הצבאי ולכן גם הכח לבחור נשאר אצל צה"ל. עדיף מסלול מקוצר או שירות אזרחי על פני אי השירות. יו"ר הוועדה: אי אפשר גם להוריד את גיל הפטור וגם שזה ייספר במכסות הנמוכות המוצעות בחוק, זה להחזיק את המקל בשני קצוותיו. חרדי בן 28 או 30 שהחליט שהוא רוצה לעשות שירות לאומי זה מבורך, ואנחנו נעודד ונסייע בתקציבים לדבר הזה, אבל זה לא צריך להיות חלק מהמכסות, הקטנות כבר כך, שעוסקות בשירות הצבאי. פינסקי: חרדי לא מחליט על חייו בגיל הגיוס, הוא קודם כל מתחתן ואז מחליט מה לעשות. יותר מ-50% מהמשרתים אצלנו היום הם מעל גיל 24, ורבים מהם תורמים לגופי ביטחון כמו משטרה או כבאות והצלה. ח"כ נירה שפק: אני מאוד מוטרדת מזה, כי עד שזה לא יהיה פתוח לכולם כאפשרות בחירה, זה מעמיק את אי השוויון ולא מצמצם אותו. עו"ד דרור גרנית, מחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים: יש פה מהלך שמחפש מגוון רחב יותר של אפיקי תרומה לציבוריות הישראלית. אפיקי תרומה הבית הזה כבר אישר בחוק. אנחנו כן היינו רוצים לאפשר לאדם חרדי, גם לאחר גיל הפטור, שהחליט שהוא רוצה לשנות מסלול בחייו ולהיכנס לעולם התעסוקה, להצטרף לשירות הלאומי אזרחי כמקפצה לשוק זה. יו"ר הוועדה, ח"כ רם בן ברק, סיכם: נתכנס לדיון נוסף בימם הקרובים, ואני מבקש ממשרדי הממשלה לחשוב טוב על טיעוניהם אם הם רוצים לכלול אנשים מעל גיל 26 בתוך המכסות. בדיון הבא גם נדון במסלולים של שלושה חודשים ואף שלושה שבועות שאתם מציעים שייחשבו כשירות, ואני מציע לשקול זאת היטב לפני שאתם מעלים את זה בפני הוועדה. יש פה צבר של דברים שמגיעים לכדי בעיה אמיתית כשהם רוצים להיספר כשירות צבאי.