הדרך לצדק חברתי עוברת בצדק יהודי, והדרך לחברה צודקת עוברת בירושלים. הבירה שנבנתה על אדני החסד, הפכה לאטה לסדום. כדי להחזיר עטרה ליושנה צריך למקם את בתי המשפט בשערי העיר, ולתת זכות קיום גם למי שאינו שייך לעשירון העליון

התורה הופקרה לכל מי שרוצה ללמוד בה בין אם הוא חרדי, אישה או גוי. כבר חז"ל קבעו כי אין איש רשאי לנכס אותה לעצמו. אבל בדבר אחד החרדים צודקים: התשוקה לתורה והתשוקה לריבונות לא חיות יחדיו בשלום, וזה האתגר האמיתי שלנו

אלוהים לא מחייב את ישראל לתרום למען המשכן, הוא סומך על רצונם הטוב של בני עמנו שתמיד מוכנים לתת - לבניית המקדש, או לעגל הזהב. גם בן-גוריון סמך על אותה רוח נתינה, וכבן הדור ההוא אני מעיד שהיינו מוכנים לתרום אפילו את המכנסיים

הופעת הפסוק "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" בתוך המפרט הטכני של המשכן, מאירה על שני הפנים של יחסי המאמין עם האל: מחד קרובים ואינטימיים, ומאידך, מחייבים ומדוייקים. שני צדדים אלה משקפים את המפגש הטעון בין הישראליות ליהדות

ההבטחה האלוהית "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" באה ללמד כי בית המקדש הוא פנימי, והשכינה שורה בכל אחד מאיתנו. עם זאת, מבהיר האל: העבודה החומרית צריכה להיעשות. יש לבנות מקדש, אך להבין שהוא רק אמצעי בדרך אל המשכן הפנימי