מפרשת הרב אלון למדנו שהומוסקסואליות היא נטייה אנושית. האנשים המפחידים באמת הם אלה הנלחמים בה. מפרשת הנגידים למדנו שאין יותר סודות. האליטה כבר לא יכולה להסתיר את חולשותיה. ומהריאליטי החדשה למדתי שעוד לא כל הגבולות נפרצו: עכשיו ילדים להורים גרושים הם הקורבן. לקחים משלוש פרשות השבוע

כשמתרחשות זוועות סביבנו, הכי קל להגיד - זה לא אנחנו. אבל מצוות "עגלה ערופה" מלמדת אותנו שאם פשע מתרחש בדלת האחורית שלנו, לא יכול להיות שהבית שלנו נקי. אם כל אחד מאיתנו היה מתמקד בעשייה חיובית, במקום לבדוק איפה האחר טועה, אולי היינו יכולים למנוע את הפשע הבא בסביבתנו

באמצעות נתחי הבשר שהם מקבלים, רומז אלוהים לכהנים להציב גבולות למעורבותם בשלטון. עם זאת, הוא דווקא מקפיד להעביר אליהם סמכויות שיפוטיות. שהרי גם הוא יודע, שמי שאין לו רכוש בעולם ולא תאוות בצע, ייטיב להכריע יותר מכל שופט

הרב אלון וחסידיו אינם מקבלים את הכרעת הדין שניתנה השבוע. גם אנשי פורום תקנה לא מסתפקים במערכת המשפט הפורמלית. כשאין סמכות משפטית המקובלת על כולם, הפיצול והקרע אורבים בפתח. אז איך שומרים על אחדות אבל מביאים את הצדק לידי מימוש?