רפורמת הכשרות של המשרד לשירותי דת מדירה באופן מכוון למעלה ממחצית מהאוכלוסייה היהודית בישראל, ונותנת כוח רגולטורי נוסף לרבנות רוויית הסמכויות ממילא. היא שתחליט מי מוסמך (ומי לא) לתת תעודת כשרות, וכך גם בנישואין ובקבורה. זו אינה תחרות מסחרית, כי אם יצירת קונצרן של בעלי אינטרסים זהים - ללא הקונסרבטיבים והרפורמים

רבנים הניחו על שולחנו של השר מתן כהנא הצעה ל"ליקוט עצמות" שנה לאחר המוות, וריכוזן במערות ייעודיות, והוא סיכם עם משרד האוצר כי יבחן זאת עם פוסקי הלכה כמענה למחסור בקרקע של בתי העלמין. בש"ס זועמים: "יוזמה מזעזעת ואכזרית, שתגרום לחילול בתי עלמין יהודיים בעולם"

אנחנו רוצחים על רקע רומנטי, מתוך רומנטיזציה של העבר. עושים המתת חסד לעצמנו, כשאנו מחסרים מערכנו. מבצעים רצח המוני בהכללות מיותרות, מתנקשים בזולת באמירות מרושעות. אולי שווה לבנות ערי מקלט גם ללשון?

איכות הסביבה הפכה למחלוקת פוליטית, והאמזונס הבוער המחיש זאת היטב. קשה לאדם שחי באיכות סביבה פנימית רמוסה לראות אחרים, כשהוא מרגיש שלא רואים אותו. איכות הסביבה הפכה ממוסר טבעי למוסר חיצוני, שנאכף על ידי פקחים

כשמתרחשות זוועות סביבנו, הכי קל להגיד - זה לא אנחנו. אבל מצוות "עגלה ערופה" מלמדת אותנו שאם פשע מתרחש בדלת האחורית שלנו, לא יכול להיות שהבית שלנו נקי. אם כל אחד מאיתנו היה מתמקד בעשייה חיובית, במקום לבדוק איפה האחר טועה, אולי היינו יכולים למנוע את הפשע הבא

באמצעות נתחי הבשר שהם מקבלים, רומז אלוהים לכהנים להציב גבולות למעורבותם בשלטון. עם זאת, הוא דווקא מקפיד להעביר אליהם סמכויות שיפוטיות. שהרי גם הוא יודע, שמי שאין לו רכוש בעולם ולא תאוות בצע, ייטיב להכריע יותר מכל שופט

אחד ממנהיגי ארה"ב הסביר לרב לאו בשיחה סגורה, שהעולם לוחץ עלינו כאשר אנחנו חלוקים בדעותינו - אבל לא מפעיל לחץ על דברים שבקונצנזוס הישראלי כמו ירושלים. אבל את זה יודע כל מי שקורא את פרשת השבוע