גברים תמיד יעשו הכל כדי להרשים נשים, עד למצב שהם הפכו בעצמם לסוג של נשים. ובמקום ליצור שוויון מגדרי, שיהיה הוגן לנשים וגברים כאחד, יצרנו שוויון מיני, עד שהתעוררנו יום אחד וגילינו שאין לנו יותר למי להימשך. היא והוא

לפעמים אני מרגישה שאני הולכת בעיניים פקוחות ישר לתוך אותו בור מוכר בשם "תקווה". האמונה היא שמיכה מחממת שקל להתכסות בה. אני מקווה שכאב לנו מספיק בשביל להשתנות, שהגעגוע יחבר בינינו כמו דבק לשברי אגרטל. תעתוע הגעגוע

אולי היה זה הפחד מבדידות, שמפחיד אותי הרבה יותר מדברים אחרים. אמנם הרגש הופך קהה יותר ככל שעובר הזמן מאז הפרידה ממנה, אבל פתאום נפל לי האסימון. אולי זו הזדמנות לנסות להבין איך הגעתי להיות כזה דפוק

המציאות, או התסביכים הפסיכולוגים שהביאו לכך שהבחירה בבת זוג תהיה רק לקראת גיל 40, כופים על סער שיינפיין ועל אחרים כמוהו לקצר למינימום את הזמן לחיים זוגיים ללא ילדים. השעון הביולוגי המתקתק של האשה, וגם של הגבר, השעון החברתי שמראה שכולם כבר בילד השני והשלישי ואתה מזמן לא בקצב שלהם. מחשבות על רווקוּת מאוחרת