פוזת ה"בואי נהנה לנו מארוחה טובה כמו אנשים נורמלים" נמשכה 20 דקות, והפסקת הצהריים שלי הלכה ונזלה, אבל לא העזתי להפריע את נאום ה"סטירה שמעניקים לאשה עם כף היד, שונה לחלוטין מסטירה שמעניקים לה עם גב היד"

מבחינתו אנחנו במחזמר עתיר תקציב, והוא זה שמנגן על הפסנתר, בדיוק כמו שהוא אוהב. אבל אז לכל אחד יש את התפקיד שלו. וכמה שהוא באמת סוג של גבר שאפשר לרוץ איתו את מרתון החיים, אני מאמין בהדדיות, גם במיטה, ואני לא באמת יכול להוריד את המכנסיים כל ערב ולשתוק

עוד לא יצא לי להשאיר מאחור בת-זוג שרגילה שיש מי שמבשל, מכבס, מקלח, מכין כריכים לגן וקם בלילה להתמודד עם הבנדיטים הקטנים ועם התפעול השוטף של הבית. דאגות פולניות, שממש נדירות אצלי בימים רגילים, צצות: מה אם הרכב ייתקע? אם מכונת הכביסה תציף את הבית?

את מאושרת, כמעט שכחת שאת יכולה להרגיש ככה, איברים ששכחת על קיומם מתעוררים פתאום. את שמחה בלי סיבה, מרגישה ומריחה התחלה חדשה