מול בית החולים לניאדו ניגש אליי אדם חרדי, לחץ את ידי, מלמל "קידוש השם, קידוש השם" והמשיך בדרכו. לקח לי כמה שניות לקלוט מה לי ולקידוש השם: אני נמצא בקריית צאנז, בבית החולים שהקים האדמו"ר מצאנז־קלויזנבורג, דמות המופת שעמדה במוקד הסרט התיעודי "אסתיר פניי", שביימתי לפני ארבע שנים עבור כאן 11. אני במאי, ומעולם לא […]

במשך 11 השנים שאני עורך את הדף השבועי הזה, עמדתי תמיד בצד המדווח. תיעדתי ופרסמתי אינספור מעצרים, עיכובים, הרחקות והליכים משפטיים שערורייתיים שהמשטרה והמדינה ניהלו ומנהלות נגד יהודים תאבי חופש פולחן בהר הבית. לראשונה מצאתי את עצמי השבוע בצד שמדווחים עליו. יותר מ־23 שנים אני עולה להר הבית, כמעט שנות דור, עוד מימי ממשלת ברק, […]

אם לשפוט לפי עוצמת הדציבלים של התגובות בשדה הפוליטי, הסיכול שערכו השופטים לאריה דרעי מסתמן כטריגר המרכזי להאצת הרפורמות המשפטיות. לא בגלל השורה התחתונה של פסק הדין, כמו בגלל הדרך שהשופטים הגיעו אליה. העליונים היו כמעט תמימי דעים שדרעי לא ראוי לכהן כשר בממשלת ישראל. לא נצפתה חלוקה בעניין הזה בין שופטים שמרנים לשופטים פרוגרסיבים, […]

ימים רעים. בירושלים מכהנת ממשלה אחוזת אמוק, במשרד המשפטים יושב מהפכן רובספיירי חסר עכבות. במשרד לביטחון הפנים יושב שר שחבריו לסיעה מציעים לעצור ולאזוק את ראשי האופוזיציה בעוון בגידה במולדת. ובפרוורי תל־אביב משפחות של טייסים קרביים יושבות לשיחות שקטות ועצובות על ארוחת הבוקר: מתי לרדת מהארץ, איך לרדת מהארץ, לאן לרדת? ימים קשים. ערב העימות […]

הטרגדיה הראשונה הייתה של אריה דרעי. בשלהי שנות השמונים, העילוי הצעיר שכיהן כשר הפנים היה הכוכב הזוהר של הפוליטיקה הישראלית. הוא הצליח לפרוץ את חומות הגטו החרדי ואת גדרות המתחים העדתיים, והיה למנהיג לאומי מבטיח. כבר בגיל שלושים, בוגר ישיבת חברון הוכיח בגרות, מתינות ושיקול דעת. כישרון פוליטי נדיר ויכולת ביצוע יוצאת דופן אפשרו לו […]

גם בלי לערוך סקר מקיף קל לנחש מיהו איש הציבור האהוד ביותר עכשיו בימין: תושב מודיעין בן 53, מהפכן שמסתתר מאחורי ארשת פקידותית, שר המשפטים יריב לוין. מנחם בגין היה הסנדק שלו, אך עד לפני ימים אחדים לא דבקה בו מאומה מהתהילה הבגיניסטית, ודאי לא מהכריזמה. בימים האחרונים דבקה גם דבקה. כשהשר יצא בצהרי יום […]

הַקַּב הַתְּשִׁיעִי   מִקּוֹרְאֵי מִלְחָמָה וּמִשּׁוֹחֲרֵי מֶרִי אֲנִי מַאֲמִין שֶׁהָאֵל יִשְׁמְרֵנִי; מִיּוֹרֵי לֶהָבוֹת וּמִמַּצִּיתֵי צְמִיג אֲנִי בְּוַדַּאי אֶשָּׁמֵר בְּעַצְמִי; אַף עַל פִּי שֶׁכְּמוֹתָם לֹא מְעַט יִמָּצֵא בַּצַּמֶּרֶת וְלֹא אַךְ וְרַק בַּקָּצֶה, כְּבָר פָּרְסוּ הַדּוֹרְסִים וְהַפָארְסָה כָּנָף; הֵם גְּלוּיִים וְאֵינָם בְּחֶזְקַת סַכָּנָה. לֹא שֶׁאֵין זֶה חָמוּר. זֶה אֲפִלּוּ מַחְמִיר. אַךְ הַקַּשׁ הַשּׁוֹבֵר, הַמֵּעִיק כְּעָמִיר, הוּא הַקַּשׁ […]