יוצרים המתנגדים לקרן "שמקדשת את האפרטהייד הישראלי" לדבריהם, קראו שלא להצביע בתחרות לסרטים שמומנו על ידה. הקולנוענים שנותרו מחוץ לטקס פנו ליו"ר האקדמיה בטענות לחרם, וזה גיבה אותם והבהיר כי "זוהי פגיעה בחופש הביטוי". יו"ר הקרן בתגובה: "הקולנוע מחוץ לכל שיח פוליטי, אסור שיהיה לחרמות מקום בארץ". הבמאי ברק הימן, ממתנגדי הקרן: "לא מכיר את הסרטים או היוצרים, אך הקרן מסמלת את העליונות היהודית, שמח שלא הצליחה באופיר"

ברשת הצל ממש לא חוסך בדעותיו הימניות, וסאבלימינל מבהיר שאם חברו לא היה תומך באיחוי הקרע בעם - לא היה מדבר איתו, אבל כך או כך, לפוליטיקה אין מקום בהופעה שלהם. בריאיון משותף לפודקאסט "מחוץ לפריים" הם מספרים על השיח עם אמנים שאוחזים בדעות הפוכות משלהם, על האיחוד שלדבריהם נועד להימשך, ואף חוזרים לחרמות שעברו בילדות - מהצלקת של סאבלימינל ועד הנערה שהשפילה את הצל ("אתה רץ הביתה ורוצה למות") | האזינו

הבמאי שאמר ש"היא לא כל כך רפרזנטטיבית" ושינה את דעתו. קוצב הלב שמונע ממנה להצטרף למחאה, והקעקוע שזיכה אותה בתואר הנחשק "סבתא קולית". השחקנית, הקומיקאית והזמרת תיקי דיין חוגגת 75, חוזרת לטלוויזיה עם "יניב" ב"רשת", ולא מתגעגעת להערצה אחרי "קרובים קרובים" - אבל כן לבעלה המנוח ולחנוך לוין

"בלו ביטל" יועד תחילה להפצה ישירות לסטרימינג, אך זכה בשדרוג למסך הגדול. במרכז העלילה עומד חיימה רייס, צעיר לטינו-אמריקני שמקבל כוחות על מחיפושית זבל. בעוד המוצא האתני של הגיבור מאוד נוכח, הטיפול בנושא שטחי למדי, וכשסצנות רבות מרגישות כאילו כבר ראינו אותן בעבר - ייתכן שמוטב היה שיישאר במסך הקטן

רוברט דה נירו, שנחשב לאחד מהשחקנים הגדולים בהיסטוריה, צבר לאורך הקריירה רבת העשורים שלו תפקידים רבים - טובים יותר או פחות - אך מעל כל אלו התנוססו כמה דמויות יהודיות בלתי נשכחות. עכשיו כשהוא חוגג 80 אנו חוזרים אליהן, מהקומיקאי המטורלל ב"מלך הקומדיה" ועד העבריין ברני מיידוף, ורק מקווים שהתרבות הפוליטיקלי קורקט המחמירה לא תבטל אותן לחלוטין

הילדות בצל אב שתיין שהכה לעיתים את אמו. הגילוי המאוחר של אחיו האבוד שנמסר על ידי הוריו לאימוץ. והדרמה לאחר שגרושתו ברחה לצרפת עם בנם המשותף. איאן מקיואן, מבכירי הסופרים בעולם, עם רומן חדש, "שיעורים" - האישי והמקיף מבין ספריו - מספר על הטיול המשותף עם החבר דויד גרוסמן, ולמה חרף הביקורת שיש לו על הפוליטיקה בארץ הוא לא יחרים את ישראל

ההשתתפות במחאה והזעזוע מהפרשים. הזוגיות הממושכת וירח הדבש המחודש. והקולגה הבינלאומית שגרמה לבת שלה ללמוד משחק. יבגניה דודינה חוזרת למסך ב"סובייצקה" בכאן ולתיאטרון גשר ב"ריצ'רד השלישי", שמביים איתי טיראן, ונזכרת באהבת הילדות בבלארוס, הפציעה הקשה על הבמה והפרידה המוחמצת מאמה

רענן שקד נחרד מתמונת הנערות המושפלות באוטובוס, חנוך דאום מייחל לעולם נורמלי שבו ניתן לדון בפתיחה עדינה של הסטטוס קוו, דניאלה לונדון דקל מתנגדת לרחצה בהפרדה ושלמה ארצי איבד את הקול