סל נאו, היבואנית הרשמית של וואן פלוס, מיהרה להודיע חודש מראש על ההשקה והמחיר של מכשיר הביניים החדש

חברת Dreame, המוכרת בעיקר בזכות שואבי האבק האלחוטיים והרובוטיים שלה, משיקה בישראל את שואב האבק הרובוטי המקרצף Dreame Bot W10, המציע 3 מצבי שאיבה ושטיפה, עם דגש על פעולת הניקוי הרטוב המתאפשר בזכות תחנת העגינה והריקון המנקה את דיסקיות הניקוי של השואב. בעוד שרוב שואבי האבק הרובוטיים בשוק מציעים אפשרות לניקוי יבש’ ובחלק מהמקרים גם […]

אני לא ממש זוכר בשנים האחרונות שראיתי טאבלט בשוק שמריץ Windows מעבר לטאבלטים בסדרת ה-Surface של מיקרוסופט, גם אם היא מתעקשת שהם מחשבים. אבל יום אחד נחת על השולחן שלי טאבלט של חברת דל שמריץ Windows, עדיין גירסה 10 במכשיר המסוים הזה, שהוא עולם ומלואו, הרחק מהטאבלטים הדי עדינים של מיקרוסופט. Latitude 7220EX הוא טאבלט קשיח במיוחד, יחסית עתיר ממדים, שמיועד לעבודה במקומות שמחשבים אחרים יכולים לבכות בהם ולדרוש שינוי דחוף בתנאי העבודה. הוא מיועד לעבודה בתנאי שטח נוקשים וקשים במיוחד, ויותר מכך: הוא מציע הרשאות ATEX ו-IECEx, שאומרות, בקצרה, שהוא עמיד אפילו לעבודה בתנאי עבודה שיש להם פוטנציאל להפוך לנפיצים. הוא כמובן, איך לא, עבר את כל מבחני העמידות והקשיחות הצבאיים בארצות הברית, והוא אמור לעבוד היטב בטמפרטורות גבוהות ונמוכות במיוחד. כטאבלט שמיועד לסביבות מיוחדות הוא כמובן עטוף היטב במסגרת פלסטיק נוקשה וגומי קשיח במיוחד, עם סוגים שונים של הגנות נגד נפילות, חבטות, וכאמור, אפילו במידה מסוימת – ולא שכמובן יכולתי לבדוק את זה במסגרת הבדיקה – נגד פיצוצים ושריפה שמתרחשים בסביבתו. את העמידות נגד נפילות בדקתי גם בדקתי, בכמה צורות ומובנים, ואני בטוח שבדל יקבלו את הטאבלט בחזרה ולא ממש יראו עדויות לכך. אבל זה לא רק הקשיחות, שכוללת זכוכית הגנה איכותית שגם מגיבה היטב אם משתמשים בכפפות, ציוד הכרחי בסביבות עבודה מסוכנות וקשות. זה גם בהירות גבוהה מאוד של 1,000 ניט, שמאפשרת לעבוד עם הטאבלט באור שמש ישיר בלי לחשוש מהשתקפויות ונצנוצים. זה גם אומר שמאחור יש שתי סוללות בהספק עבודה של 34Wh זו לצד זו, והן ניתנות להחלפה חמה – זה אומר שאפשר להוציא את אחת הסוללות ולהכניס במקומה אחרת, אחרי שפותחים היטב את ברגי המכסה, בלי שצריך להפסיק לעבוד. יש גם כפתור קטן על כל סוללה שמאפשר בלחיצה לראות מה מצבה. יש גם שתי מצלמות, אחת מלפנים והשנייה מאחור. הקדמית היא של 5 מגה-פיקסל, וזו שמאחור היא בעלת חיישן של 8 מגה-פיקסל, מלווה במבזק לד, ויש לה גם מכסה פרטיות פיזי שאפשר להזיזו בקלות עם האצבע. זה חשוב במיוחד כשרוצים למנוע ניצול לא מורשה של המצלמה על ידי האקר, בעיקר אם מדובר בעבודה שהיא ברמת סודיות כזו או אחרת. מאחור יש גם עט ששוכן בחריץ מיוחד ומחובר היטב לגוף הטאבלט כדי שלא יילך לאיבוד, אבל בעבודה השוטפת לא ממש התלהבתי מהדיוק ומהאיכות שלו. כטאבלט שמיועד בסופו של דבר לסביבת עבודה עסקית יש גם לא מעט חיבורים בצד: USB-A עם תמיכה בהספקת כוח להתקנים חיצוניים, USB-C עם תמיכה בתקן USB 3.1 Gen Type-2 וגם עם תמיכה ב-DisplayPort לחיבור תצוגה נוספת, חיבור מיקרו סיריאלי להתקנים מיוחדים, וכן חריץ לשילוב של כרטיס סים LTE. יש גם תמיכה ב-Wi-Fi 6 וב-BlueTooth 5.0 ובחזית יש כמה כפתורים שמאפשרים לשנות את עוצמת הקול והבהירות, וכן כמה כפתורים שניתנים לתכנות כדי לבצע פעולות שונות במהירות. מבחינת ביצועים הוא פחות מרשים. המסך הוא החלק הטוב עם גודל של 11.6 אינץ' ברזולוציית +FHD, אבל מתחת לו יושב מעבד קצת מיושן בדמות Core i5-8365U, מעבד מהדור השמיני של אינטל עם מהירות עבודה רגילה של 1.6 גיגה-הרץ ומהירות טורבו של 4.10 גיגה-הרץ. זה אמנם מספיק לרוב הביצועים, גם בגלל שהוא תומך ב-vPro לשימושי ה-IT הארגוניים, אבל זה בכל זאת כבר כמה דורות לאחור. היתרון הגדול הוא צריכת כוח יחסית נמוכה במעטפת של 15 ואט, ובהיבט הזה אכן לא ממש הצלחתי לגרום לטאבלט להתחמם, בטח לא במידה שאני יכול להרגיש. בנוסף שילבה דל ב-Latitude 7220EX זיכרון LPDDR3-1067  של 8 גיגה-בייט, שהוא יחסית איטי, ורכיב אחסון מבוסס SSD בנפח של 512 גיגה-בייט. המודם הוא Snapdragon X20, שכאמור מספק לו את יכולות ה-4G שלו, וכן רכיב TPM 2.0 לשיפור האבטחה. באופן טבעי בגלל המסך היחסית גדול ובגלל מעטפת ההגנה הענקית מסביבו, מדובר במכשיר גדול: שאורכו עומד על קצת יותר מ-32 ס"מ על עובי של 26 מ"מ, שזה הרבה, כמובן, אבל מובן מאליו גם לאור השילוב של סוללות שניתנות להחלפה חמה. המשקל, בהתאם, עומד על 1.65 ק"ג. באופן טבעי גם המחיר אינו זול, ועומד על 7,399 שקלים, אבל מי שזקוק למחשוב בסביבות עבודה קשות ומסוכנות יודע שאין ברירה כנראה.

"מגפת הקורונה היא דבר מתעתע, כי אי אפשר לראות אותה בעיניים. היא הביאה לעולם מגפה נוספת ושקטה – נפשית. יש עלייה בביקוש באחרונה לשירותי ייעוץ וטיפול נפשיים, וזה קרה בשל השהות הנרחבת והמוגזמת של ילדים וילדות, בני ובנות נוער, במדיה החברתית. מדובר בנזקים אדירים, ברמה האישית והחברתית. כשהיינו ילדים – רצנו על מגרשי המשחקים, אבל הילדים שלנו לא עושים זאת. הם מבלים שעות רבות, רבות מדי, ברשתות החברתיות, הם מושפעים מדימויי הגוף המעוותים המוצגים שם, וזה מביא לשורה של הפרעות אכילה, עד כדי חשש שנאבד את היקרים לנו מכל. יש לקחת אחריות על מה שקורה ברשתות החברתיות. עליהן להיות במקום ערכי יותר, כדי שנהיה חברה בריאה יותר", כך אמרה ח"כ עידית סילמן (ימינה), יו"רית ועדת הבריאות של הכנסת. ח"כ סילמן הייתה דוברת המפתח בכנס The Future of Digital Health, שנערך היום (ה') באופן וירטואלי, בהפקת אנשים ומחשבים. את האירוע הנחה יהודה קונפורטס, העורך הראשי של אנשים ומחשבים, ונושאו היה מרכזיות הנתונים בעולם הרפואה. לדברי ח"כ סילמן, "לצד ההיבטים השליליים במדיה החברתית, הטכנולוגיה עשויה לשנות את עולם הבריאות לטובה. יש לבחון כיצד מנהלים את כלכלת הבריאות בצורה נכונה". היא אמרה כי "בעבר עבדתי בשירותי בריאות כללית בתפקידי מטה שונים, לרבות מנהלת השיווק. אז השקנו את טייטו – פיתוח שבודק חולים מרחוק, בלי שהם יצאו מהבית. המכשיר הפך לכלי בסיסי בעבודה של צוותי הרפואה בכללית". הטכנולוגיה כאמצעי לסיוע במימוש מטרות חברתיות יו"רית ועדת הבריאות פירטה כמה מטרות חשובות שהטכנולוגיה יכולה לעזור במימושן: "נדרש לצמצם פערים, והטכנולוגיה היא הדרך לצמצום פערים אלה. בנוסף, עלינו להתכונן קדימה, כדי להיערך ולתת מענה למצב שבו אורך החיים של התושבים גדל – והיא יכולה לסייע בכך. הטכנולוגיה היא גם מענה לכל מיני גופים אינטרסנטיים. בנוסף, היא עשויה להביא להקטנה רצויה של הביקושים לשירותים ממערכת הבריאות באופן פיזי". כדוגמה היא נתנה את מיליון המטופלים הטרום סוכרתיים שיש בישראל. "עלינו למנוע מהם להפוך לחולי סוכרת, למען בריאותם וכי זו מעמסה ששואבת עלויות ומשאבים רבים", אמרה ח"כ סילמן. "המלחמה בהשמנה והמאבק למשקל גוף תקין, שעוצרים את מחלת הסוכרת, הם בראש מעייני. נזקים רבים נובעים מאורח חיים לא בריא, והטכנולוגיה יכולה לסייע למניעתם". היא ציינה את אחת הפעילויות של ועדת הבריאות של הכנסת – שכאמור, היא עומדת בראשה: "החוק לאיחוד מוקדי החירום. החודש הכנסת אישרה בקריאה טרומית את החוק, שיזמתי יחד עם ח"כ משה גפני (יהדות התורה). החוק הזה יאחד את מוקדי החירום הרפואיים יחד, מבלי קשר לשיוך ארגוני. שמונה מיליון איש ואישה פונים לשירותי חירום מדי שנה. אם נצליח לצמצם באמצעות האיחוד הזה ב-1% את הביקוש ונביא למענה מהיר יותר של כונן רפואי, ולהגעה מהירה יותר בדקה מאשר כיום – נשפר ונציל חיים של כ-80 אלף איש בשנה, כי הם ייפגעו פחות ובהתאמה, משך השיקום שלהם יקוצר. גם פה הטכנולוגיה תסייע: אנחנו בוחנים מהי המערכת הטובה ביותר להקפצת כוננים לחולה או לפצוע". בית החולים הלל יפה. צילום: דוברות בית החולים, מתוך ויקיפדיה "אתגר מרכזי: הכנסת מערכת הבריאות תחת מערך הסייבר" לדברי ח"כ סילמן, "אחד האתגרים הגדולים שבפניהם ניצבת מערכת הבריאות הוא הכנסת התחום תחת מערך הסייבר הלאומי. ראינו את הנחיצות בכך במתקפת הסייבר שחווה בית החולים הלל יפה – מתקפה שרק כעת הוא מתחיל להתאושש ממנה. יש להיערך להגנה טובה יותר בעולם הבריאות מפני איומי הסייבר". "תמיכה טכנולוגית ומעטפת נתונים אישית יכולות לשנות מציאות בעולם הבריאות", סיכמה ח"כ סילמן. "כך גם איכות השירותים המסופקת למטופלים. קופות החולים וארגוני הבריאות מסתייעים באלגוריתמים שמתריעים מפני סכנות בריאותיות, מציפים חשש למחלות רקע מסוימות או מפלחים את האוכלוסיות שנמצאות בסיכון גבוה ללקות במחלה. מגפת הקורונה הוכיחה זאת באופן ברור. יש להפנות משאבים לטובת הטמעת טכנולוגיות שיבנו מערכת טובה ורזה יותר".

ראש הממשלה, נפתלי בנט, החליט למנות את תא"ל (מיל') גבי פורטנוי לתפקיד ראש מערך הסייבר הלאומי – כך הודיעה הלשכה היום (ה') אחר הצהריים. הוא יחליף את מקומו של יגאל אונא, שסיים את תפקידו בתחילת החודש שעבר. המינוי יובא לאישור הממשלה בישיבתה הקרובה. פורטנוי בן ה-52 הוא בעל תואר ראשון בהנדסת תעשייה וניהול ממכללת שנקר […]

ענני המלחמה בשמי אוקראינה הכניסו ללחץ עשרות חברות IT והיי-טק ישראליות שפועלות שם (לצד כמה כאלה שמבקשות, מהטעמים שלהן, לשדר עסקים כרגיל). כך, למשל, בן פסטרנק, מנכ"ל קבוצת אמן, אמר השבוע בראיון לאנשים ומחשבים שאם תפרוץ מלחמה באוקראינה, ה-IT הישראלי עלול להיפגע – בגלל ריבוי החברות הישראליות בענף שפועלות שם. אוקראינה היא יעד המהווה עבור חברות IT מהארץ חלופה להעסקת עובדים ישראליים, לפחות במידה מסוימת. ולא רק אוקראינה: הן מעדיפות להעסיק עובדים בשלל מדינות, כולל בולגריה, הודו ורוסיה, שמאיימת בימים אלה על אוקראינה. הדבר בא לידי ביטוי בדו"ח ההון האנושי של רשות החדשנות: הדו"ח, שפורסם ב-2020 (ונכון ל-2019), העלה ש-27% מכלל חברות ההיי-טק הישראליות מבצעות פעילות מיקור-חוץ בחו"ל. יותר מרבע. מדובר בגידול של 5% לעומת הסקר שנערך שנה קודם לכן. כמו כן, הוא העלה שבעוד שפעם, מרבית הפעילות של חברות היי-טק ישראליות בחו"ל הייתה של בדיקות תוכנה, הן מעסיקות יותר ויותר מפתחים. למה כדאי להעסיק עובדים מאוכלוסיות מגוונות? יש כמה סיבות שבגינן חברות היי-טק ישראליות לא מעטות פונות להעסקת עובדים בחו"ל, ובמרכזן השכר הנמוך יותר והמחסור במהנדסים בישראל. אבל זה סיפור שהוא נכון בחלקו: ברצותן, החברות האלה יכולות להשאיר את המשרות כאן ולהעסיק עובדים ממגזרים שיש להם תת ייצוג בענף, שהם לא ממש משולבים בו, כגון ערבים, חרדים, יוצאי אתיופיה ובמידה מסוימת גם נשים. עוד מגזר שמנהלי החברות בענף לא ממהרים להעסיק, בלשון המעטה, הוא הג'וניורים. חלק גדול מאותם ג'וניורים הם לא בעלי ניסיון אבל כן בעלי ידע, בין אם הוא הושג בלימודים אקדמיים, בצבא או שהם למדו אותו לבדם. יש למעסיקים טיעונים חצי מוצדקים מדוע הם לא מעסיקים אותם: המעסיקים עלולים להשקיע בג'וניורים, ואלה עלולים לצבור ניסיון ודי מהר לעזוב לחברה שמציעה להם שכר גבוה יותר או תנאים טובים יותר. בהקשר זה הועלו רעיונות של סיוע למעסיקים, אבל רובן נשארו בגדר תוכניות בלבד. בין אם תהיה בסופו של דבר מלחמה באוקראינה או לא, המצב הנוכחי צריך להיות קריאת השכמה לענף ההיי-טק ולממשלה, משתי סיבות: גם בגלל התפתחויות במדינות היעד שלהן בחו"ל – ולא רק מלחמות – וגם בגלל הכדאיות להעסיק כוח אדם מקומי ומגוון אם נחזור למגזרים הדמוגרפיים – אחד הפוטנציאלים הלא ממומשים של ההיי-טק הישראלי הוא החברה החרדית. יש בישראל שורה של מיזמים להעסקת נשים חרדיות, כמו תלפיות של מטריקס והמיזם של מלם תים. החברות מרוויחות מכך לא מעט: הן מקבלות עובדות מוכשרות, בוגרות מוסדות שבהם הן לומדות את המקצועות הטכנולוגיים ויש להודות – שכר נמוך יותר. החסם שהיה בעבר – סביבת העבודה, שלא הייתה מותאמת לאורח החיים ולצרכים שלהן – כבר לא קיים, משום שבמקרים רבים, גם הן עובדות מרחוק. כנ"ל לגבי גברים חרדים, שרוצים להיכנס למעגל העבודה, מסיימים לימודים והכשרה מתאימים, ועדיין, קורות החיים שלהם נקברים אי שם בערמות של החברות המגייסות. הגיוון וההכלה נחוצים – גם להיי-טק הישראלי. צילום: BigStock סיפור יותר קשה הוא עם החברה הערבית. רבים מבני ובנות חברה זו הם בוגרי אוניברסיטה, כולל במקצועות ההיי-טק, אבל הם נתקלים בשלל חומות ומחסומים, עד כדי כך שיש בהם לא מעטים שכלל לא טורחים לשלוח קורות חיים, כי הם מבינים שהסיכוי שהם יתקבלו לעבודה בהיי-טק נמוך מאוד עד לא קיים כלל. הם לא הגיעו מ-8200, אין להם חברים בהיי-טק, בפי חלקם השפה העברית לא שגורה מספיק, אין אזורי היי-טק ביישובים שלהם ובמקרים רבים מאוד, אזורי ההיי-טק ביישובים היהודיים רחוקים ממקומות מגוריהם. תפוח אדמה לוהט שאיש לא רוצה לקרר רבות מחברות ההיי-טק הישראליות מעדיפות להוציא פעילות לאוקראינה, בולגריה, הודו או סין, ולא להסתכל פנימה ולראות איזה פוטנציאל לא ממומש יש להן כאן, והן יכולות להרוויח ממנו. כך נוצרת אנומליה ומתחמם תפוח אדמה לוהט, שאף אחד ממקבלי ההחלטות לא רוצה לעסוק בו ולסגור את הגז. חוסר הרצון הזה נכון במיוחד לחברות ה-IT הישראליות, שהיכולת שלהן לשלב את אותם מגזרים הרבה יותר פשוטה. השאלה היא עד כמה אותן חברות מוכנות להתאמץ, בהינתן העובדה שאין יד ממשלתית שמכוונת אותם לשם. לסיכום, בין אם תהיה בסופו של דבר מלחמה באוקראינה או לא, המצב הנוכחי צריך להיות קריאת השכמה לענף ההיי-טק ולממשלה, משתי סיבות: גם בגלל התפתחויות במדינות היעד שלהן בחו"ל – ולא רק מלחמות, וגם בגלל הכדאיות להעסיק כוח אדם מקומי ומגוון. מחקרים מראים שמגוון בקרב העובדים משפר את שורת הרווח של הארגון. הגיע הזמן שההיי-טק יאמץ את המשפט המוכר: עניי עירך קודמים.

במשך יותר משנתיים, שחקני איום בסייבר שפועלים בחסות רוסיה "תקפו כתובות מייל וניסו לגנוב נתונים של קבלני הגנה שפועלים מול הפנטגון. אלה מטפלים במידע רגיש אודות פיתוח כלי נשק, מערכות מחשב, טכנולוגיות לאיסוף מודיעין ועוד", כך נמסר אתמול (ד') מהממשל הפדרלי, שפתח בחקירת המתקפות. בהתרעה, שאותה הנפיקה CISA – הסוכנות לאבטחת תשתיות וסייבר, נכתב כי קבלני הגנה בעלי אישור לעבוד מול משרד ההגנה האמריקני היו הקורבנות העיקריים למתקפות, לניסיונות הפריצה ולאיתור הפרצות. חברות ביטחוניות אלה מורשות על ידי משרד ההגנה לגשת, לקבל ולאחסן מידע מסווג, כחלק מעבודתן. "מאמצי תקיפה נרחבים בסביבות מיקרוסופט בכלל ו-365 בפרט" יש לציין שבהתרעה לא נאמר האם ההאקרים הצליחו להשיג גישה למידע מסווג. עם זאת, נמסר כי "התוקפים הצליחו לרכוש מידע רגיש, לא מסווג, כמו גם טכנולוגיה קניינית של אחד מקבלני הביטחון". לפי חוקרי CISA, "המתקפות התמקדו ברשתות ארגוניות ובענן, תוך מתן עדיפות למאמצי תקיפה נרחבים בסביבות מיקרוסופט בכלל ו-365 בפרט". "המידע שאותו ההאקרים רכשו מספק תובנה משמעותית לגבי פיתוח ופריסה של פלטפורמות נשק בארצות הברית, מפרטים של כלי רכב ותוכניות לתשתיות תקשורת ו-IT", צוין. "כך, היריבים עלולים להיות מסוגלים להתאים את התוכניות והעדיפויות הצבאיות שלהם, לזרז את מאמצי הפיתוח הטכנולוגי, ליידע את קובעי המדיניות שלהם על כוונות ארצות הברית ולמקד מקורות פוטנציאליים לגיוס". ג'ן איסטרלי, ראשת CISA, ובריאן וורנדראן, עוזר מנהל חטיבת הסייבר ב-FBI, דחקו בקבלנים הביטחוניים להעלות את רמת "היגיינת הסייבר" שלהם ולדווח על כל פעילות חשודה. החדירה החלה בסביבות ינואר 2020 ונמשכה עד לחודש הנוכחי, אמרו אנשי ה-CISA. כך, לדוגמה, במהלך אחת המתקפות, שאירעה ב-2021, "שחקני האיום קצרו מאות מסמכים הקשורים למוצרי החברה-הקורבן, ליחסים עם מדינות אחרות ולעניינים פנימיים של כוח אדם ומשפט". השיטות של ההאקרים כללו מתקפות Brute force לרכישת אישורים לחשבונות 365, שליחת מיילים עם קישורים לדומיינים זדוניים (פישינג) ושימוש בטכניקות של קצירת אישורים שניצלו יישומים שפונים לציבור, כמו VPN. אנשי הסוכנות ציינו שכאשר אנשי ה-IT של קבלני הביטחון מוצאים ומתקנים נקודות תורפה ידועות ברשתות שלהם, או אז, שחקני האיום משנים את דפוסי פעילותם ומחפשים אמצעי גישה חדשים.

לא ברור עדיין על מה היא תכריז אבל ההכרזה חשובה כדי להראות שהתערוכה חוזרת לתפקוד נורמלי