יהודי ארצות הברית רגילים לראות את ארצות הברית, ארצם, כמושיעה הגדולה, החלום המטריאלי והרוחני, ארץ פסל החירות שנתנה מענה למאוויים היהודיים לברוח ולהישרד. היא ההצלחה המוחלטת והתגשמות השאיפות. אלא שזהו האתוס המכונן גם של ישראל, ולכן נוצרה התנגשות. חלום מול חלום. לחרדתם של יהודים אמריקנים רבים מתברר שארצות הברית הזו שוקעת והולכת כלכלית, דמוגרפית ופוליטית, ויתכן שמבחינתם, ובעיקר מבחינת ילדיהם, היא הבעיה, לא הפתרון. ישראל, זו שהתרגלו להתייחס אליה כאל הבעיה בשנים האחרונות, היתכן והיא היא הפתרון? היתכן והחלום שלהם ניגף מול החלום הציוני הישראלי? זה מרגיז.

עינויים הם בסך הכל "לחץ פיסי מתון", ענישה קולקטיבית היא "מינוף אזרחי", מצור הוא בכלל "כתר". כך ביצענו סיכול ממוקד לשפה העברית ואילצנו אותה לשרת את הכיבוש

הטור המפוברק של שלמה שרף מעיד על כשל מערכתי כולל | מחלבת צ'רלטון עובדת במלוא המרץ | ואורי לוי מרגיש חופשי לרדת על יו"ר ההתאחדות לכדורגל

אם הציבור יאמץ את דפוס ההתנהגות שצפה ביבי - נתגעגע למה שהיה בעמונה

איזו קרן תממן את חילוץ הבנקים בספרד ועל כמה בדיוק הוא יעמוד, מה יכול לעכב את המהלך ואיך יגיבו שוקי המניות והאג"ח?