על ההתקרבות של דוד גרוסמן לגינתר גראס, ועל הפיכתה של מרצ לסניף של חד"ש * על שנאת ישראל של יצחק לאור, ועל אהבת יצחק לאור, של משרד החינוך * על סוריה שמפסיקה להיות מדינה אחת, ואינטלקטואלים שרוצים להקים מדינה אחת * ועל הצורך בהצדעה לערביי ישראללפני חודשים רבים, כשגינתר גראס פלט את האמירה האנטישמית שלו על היהודים, סליחה, ישראל, שמאיימת להשמיד את איראן, עלתה התמיהה: היכן הם אנשי הרוח של ישראל. מדוע הם שותקים. מדוע הם אינם מבהירים לגראס שגם הם, שמתנגדים כמעט לכל צעד ושעל של בנימין נתניהו, ...

די להיות אזרח הגון, החפץ בשימור צביונה היהודי של המדינה, כדי להבין שאת המסתננים יש להוציא מישראל. אבל ההיגיון הזה מספיק כדי לפתוח את מערכת ההפעלה של השמאל המטורלל

משבר מעריב ומשבר העיתונות המודפסת בכלל היו יכולים להימנע אילו היתה ממשלת ישראל מודעת לחשיבותה העממית העצומה לציבור הישראלי ומעוניינת בה, אבל מה עושה ממשלת ישראל? מקצצת בין השאר בתקציבי המודעות הממשלתיות בעיתונים, במקום לעשות בדיוק את ההיפך: להפנות חלק גדול מתקציבי הפירסום לעיתונות הנייר ולחייב תלמידים לקרוא עיתונים. כן, אין מכשיר השכלה טוב יותר 1. שלושה ענייני כתיבה לוהטים א. מי שיוותר על מעריב האמיתי. ...

כל הנוכחים בועידה הזו יודעים, וגם איראן מבינה: איש מן המשתתפים לא ייצא לעזרתה של איראן, אם בעיית החרם הכלכלי עליה תגבר. לאיש מן המשתתפים אין שום חשק להיקלע לעימות או להיות מוחרם בידי ארצות הברית או מדינות אירופה. ולכן מילים לחוד, ומעשים לחוד. השתתפות היתה, אך אין בכך שום כוונה לעזור לאיראן או לחלץ אותה מצרותיה המתרבות. ולכן היתה זו ועידה שכל כולה - לגעת בחטא.