רביב דרוקר מחה על הדברים שכתבתי בעניין עיכוב הילד בן חמש, ודרש ממני לחזור בי. להלן תגובתי לדבריםלרביב שלום,קראתי את הדברים שלך, את ההתרגשות שלך, והדברים נגעו ללבי. כך שתרשה לי לומר לך. כן, יש עוולות. כן, יש חריגות. צריך לצאת נגדן. אבל נמאס לי, פשוט נמאס לי, מהרגישות הסלקטיבית. נמאס לי מזה שכאשר מגיעים לישראל, כל עכבר הופך לפיל. נמאס לי מכך שכבר מזמן אין ביקורת על ישראל, אלא מסע שיטתי, מפחיד, להפיכת ישראל למפלצת. לא כתבתי בשום מקום שהעיכוב של הילד הוא עניין ראוי. אבל בוא לא ...

האם לא ברור כשמש שבמשך עשרות שנים הצליחה השיטה הנוכחית להשניא את מקצועות הרוח על בני הנוער? ביטול הבגרויות הוא צעד הכרחי

טשטוש והסתרה בפרשיות הנגידים כמעט, כאילו ובכלל לא

אם היינו מוכנים לשחרר אלף אסירים תמורת גלעד שליט, למה לא הפעם?

יש דברים שראוי שהוא יבין בעצמו, בלי עזרת היועץ המשפטי