שפה ארסית כלפי מתנגדי נתניהו, אין פלסטינים והשמאל לנצח דמוני. איפה נמצאים העיתונים ותחנות הרדיו החרדיות בשיח על "התקשורת השמאלנית"?

יש הרבה דרכים להגדיר תקופות בחיי מדינה, אבל את מה שקורה בישראל בשנים האחרונות אפשר לתאר בשלוש מילים: מדינה בלונג קוביד. לא, אני לא מדבר על תופעות כמו קוצר נשימה ועייפות, פגיעה קוגניטיבית או פגיעה בחוש הריח והטעם – אף שאם ישראל הייתה בן אנוש, היה אפשר לאבחן את התופעות הללו בקלות. אני מדבר על […]

דמויות ותרחישים כמו בשבועות שקדמו למלחמת ששת הימים, בימים אלה מרחפת עננה כבדה מעל צה"ל: אירוע גורלי עלול להתרחש בספטמבר, אבל הוא ככל הנראה לא יהיה דומה לניצחון הצבאי ההיסטורי. שלושת התרחישים שרשומים בלוח הזמנים המאיים של הצבא הם האפשרות למשבר חוקתי במקרה של התנגשות בין בג"ץ לממשלה סביב ביטול עילת הסבירות, השלכות קידום חוקי […]

כל הדרכים מובילות ליואב גלנט. קצות החוטים הנפרמים של הקואליציה מוחזקים כולם בידי שר הביטחון: בחוק הגיוס, במדיניות הממשלה מול ההתיישבות ביו"ש, וכמובן ברפורמה המשפטית. גלנט יושב על הגדר, רגל פה רגל שם, אבל בניגוד למילים בשירו של אריק אינשטיין, הוא ממש לא בסדר עם כולם. רבים בקואליציה רואים בו נטע זר. מאשימים אותו בתקיעת הרפורמה, […]

לקבוצות המהוות את הרוב במדינת ישראל אין, ולא הייתה מעולם, תודעה קולקטיבית של רוב. התפיסה העצמית של כל אחת מהן היא של מיעוט נרדף

מיוחד | שתיים מהמתלוננות על תקיפה מינית נגד רב-סרן בועז אנקרי כותבות על ההצגה שהוא מעלה, על הכאב שלהן ועל התקווה לזכות סוף סוף בקצת צדק

אנחנו בעידן הכלים השבורים. בתוך פרק זמן קצר אנחנו מנפצים את הכלים של הממלכתיות הישראלית והריבונות היהודית. אלה עולים על בית המשפט ואלה עולים על בית המחוקקים – וכולם עולים על צה"ל. אלה שורפים את האמנה החברתית, ואלה קורעים את הערבות ההדדית – וכולם מעדיפים את השבט על העם. אלה מתמסרים לקנאות, ואלה נסחפים לקיצוניות […]

מי שרוצה להחמיר ולאכול אך ורק בשר חלק – הרשות בידו. אך אסור לסלף את ההלכה והמנהג.