אם לשפוט על פי הקולנוע, בישראל העניין בשואה הולך ופוחת בעוד שבאירופה הוא רק גובר. שידורי יום השואה הם הזדמנות טובה לנסות להבין מדוע

"כשחזרתי מאושוויץ ב־1945 הרגשתי את שעבר עלי שם בחריפות כה נוקבת, שלא יכולתי לכלוא זאת בתוכי. את התחושות הללו הבעתי ברשימות וברישומים", כך כותבת אודט אלינה, ציירת, סופרת ואשה משכילה, שנקלעה לתופת השואה

אחרי חודשים של שפל, סוף סוף הוכחה שפתיחות הענק לא נעלמו. היה צריך את "מהיר ועצבני" בשביל זה

גם 50 שנה אחרי המשפט, עדיין מצמרר לקרוא את חוויותיו של גדעון האוזנר - התובע הראשי מול הפושע הנאצי. קטעים מתוך "משפט אייכמן בירושלים". על הצד השני של קופסת הזכוכית

"נופי זיכרון" הוא סיפור שואה שנכתב בידי אשה בוגרת הסתכלת בילדותה בקור רוח ובלי רחמים עצמיים

שרית חדד נתנה בהופעה יחד עם הזמר ניקוס ורטיס, אבל אז דחפו לה ליד אייפון

קלוד לנצמן במוזיאון ת"א, טקס יום השואה האלטרנטיבי בתיאטרון תמונע ועוד אירועים לציון יום השואה