זהו, ספיישל שלמה ארצי מאחורינו והגמר הגדול - מי היה מאמין - נמצא במרחק ימים ספורים. אם מתעלמים מכך שתוכנית לכבודו של ארצי כבר נערכה ב"כוכב נולד" (עונה 6) ושהשירים של אחד מכותבי השירים המוערכים והפופולריים ביותר בישראל הם לא בדיוק החומר האירוויזיוני הקלאסי, אפשר לומר שהפרקים האחרונים היו קפיצת כיתה לעונה המשונה הזאת. ראשית, הנוכחות של ארצי עצמו בחדר החזרות עם המתמודדים הורידה את מינוני ה"גיחי-בדיחי" של אסי ורותם, ששוברים שיאים העונה ובוחנים את סבלנות הצופים (אולי העובדה שעזר נמצא כרגע "רק" בריאליטי אחד על המסך משאירה אותו עם עודף צורך בתשומת לב?). שנית, ההתמודדות עם טקסטים קאנוניים כל כך של המוזיקה הישראלית היוותה סינון מוצלח בין מתמודדים שיודעים איך לעבוד עם טקסט לבין כאלה שפחות (הרבה פחות). הביצוע של מייקל הרפז, שליווה את עצמו בגיטרה בשיר "תגידי", הזכיר לי לרגעים למה הוא היה החבר המושלם לכל להקת בנים מהניינטיז. מעבר לזה שהוא באמת מוזיקאי מוכשר עם קול חם ועמוק, יש בו מקצוענות אמריקאית שגורמת לכך שגם אם ישיר את ההודעות האחרונות שנשלחו בקבוצת הווטסאפ של בית הספר, זה יישמע כאילו הוא מספר על אירוע מכונן בחייו. העובדה שבחר להקדיש את השיר לאביו, שנפטר ממחלת הפרקינסון לפני מספר חודשים, הפכה את הביצוע הזה בקלות לטוב ביותר שלו העונה.

פון דניקן, שטען בין השאר שהפירמידות במצרים נבנו בסיוע חייזרים, הוציא עשרות ספרים. המבקרים פקפקו בתיאוריות שלו אבל ספריו נמכרו ב-70 מיליון עותקים

לבנון קיבלה מסרים ברורים מישראל, שהועברו באמצעות שליחים בינלאומיים, בנוגע לאיום צבאי אפשרי במידה שחיזבאללה יתערב בכל סכסוך עתידי בין ישראל לאיראן. כך דווח בכלי תקשורת לבנונים

אירוע אלימות קשה התרחש נגד חיילים מחטיבת חשמונאים בבני ברק. במהלך כנס הוקרה בבני ברק להורים של מתגייסי חטיבת החשמונאים, כמה עשרות מפגינים פרצו לאולם ונהגו באלימות

במרכז רחבת המסדרים בבסיס האספקה של צה"ל בטירת כרמל עמדו תלמידים על הרצף האוטיסטי מתיכון "ליאו באק" בחיפה - אלא כחיילים לובשי מדים, כחלק בלתי נפרד מצבא ההגנה לישראל

15 רגעים שעשו לנו את השנה (ואז עוד כמה רגעי בונוס).

ההפיכה שמקדם שר האוצר בצלאל סמוטריץ' במשק החלב מעתיקה מודל שנוסה בבריטניה בשנות התשעים – ונכשל כישלון מוחץ. התוצאות יהיו הרסניות