מאמנת הסלבס אירה דולפין סיפרה לנו חמישה סיפורים קורעים על מתאמנות מסורות, שסיבות מאוד לא שגרתיות חיבלו בכוונה הטהורה שלהן להופיע לאימון

המונולוג הקשה של ג'ייד, צעירה בריטית שעברה התעללות בידי בן זוגה: "הוא הפך אותי לשק חבטות אנושי. רציתי לעזוב אותו אבל הייתי חייבת להגן על משפחתי"

ערב ראש השנה תש"פ. אני נזכרת ביתר שאת בתהייה שהשופט כהנא מעלה בספר ליצני החצר, התהייה שמביאה אותו לעזוב את כס המשפט: וכי איש בשר ודם יכול לשפוט? האם ייתכן שופט ראוי יותר מא-להים?