קשת הכריזה אתמול כי תשדר את פרק הגמר המיוחל של "הזמר במסכה", אחת התכניות הפופולריות השנה בטלוויזיה, מול פרק פתיחת העונה החדשה של "האח הגדול" של המתחרה רשת. "קשת לא תיתן לרשת יותר לנשום", אומר גורם בכיר בתעשייה לוואלה! תרבות

נדרשו בסך הכל חודשיים וכעשרים תכניות בשביל שמישהו בהפקת "הזמר במסכה" יבין שצריך להתחיל לדבר גמר. נכון, זה כבר מספר שבועות שכל המדינה יודעת (כנראה) בדיוק מי המפורסמים שמסתתרים מתחת לתחפושות, ונכון, הרמזים בתכנית הופכים ליותר ויותר קלושים (ברור, מי לא היה הבין מהרמז של היעל שצ'ק עם המספר 666,666 זה בעצם רמז לסדרה "כסף קטלני"?!), אבל עם הצלחה לא מתווכחים ובעיקר לא מפסיקים. למרות הטוקבקים האכזריים, "הזמר" היא עדיין הלהיט הכי גדול שהיה לקשת 12 (ולטלוויזיה הישראלית) בשנים האחרונות, ואת החגיגה הזאת אף אחד לא רוצה להפסיד. בכל זאת, אם ירצה השם עוד פחות משבועיים נוכל כולנו סוף סוף להגיד: "ברור, מההתחלה ידענו שזה...", ובשנה ארורה כמו 2020, גם זה משהו לחכות לו, לא ככה? צריך לדבר על הפיל שבחדר. לא, לא הוסיפו לתחרות תחפושת של פיל במדי שוטר. הפיל שבחדר הוא סדר ההדחות הלא פחות מהזוי של המתמודדים העונה. בסדר, כבר הבנו שהקהל מוצא מהאולפן לפני חשיפת המתמודדים כדי למנוע הדלפות, אבל יכול להיות שהוא לא נמצא באולפן גם בזמן הביצועים עצמם? אחרת קשה לספק הסברים לכך שבשבוע שעבר נפרדנו מהחסידה המצוינת (לוסי אהריש) והשבוע היעל (גלית גיאת) הודחה מהתחרות בדיוק כשנתנה את הביצוע הטוב של העונה (כבר אגיע אליו). כל זה, בזמן שהפלאפל (בסדר, יש לו אחלה רגליים, הבנו) עדיין נמצא בתחרות. הביצוע שלו השבוע ל"אור גדול" של אמיר דדון היה מופת של שירת קריוקי. למעשה, השכנים חובבי הקריוקי שלי נותנים ביצועים טובים מאלה כמעט כל שבת (אגב, אם באמת היה "'אור גדול שמאיר הכל", תחרויות הריאליטי בישראל היו עושות הפסקה עם השיר הזה לשנים הקרובות). תיאוריה אחרת שיכולה להסביר את ההדחות היא אולי הרצון של אופירה לדחוף קדימה את הספורטאי היחיד בעונה, אולי תמורה לפרסום ראשון של הזהות שלו במדור הגליצ'ים המפורסם.

זמר הפאנק האייקוני ג'וני רוטן (או בשמו האמיתי - ג'ון ליידון), סולן להקת הסקס פיסטולס המיתולוגית הותקף על ידי פרעושים שעקצו אותו בין היתר באיבר מינו וירכו הפנימית - לאחר שהתיידד עם מספר סנאים שהיו בחצרו והוא הרשה להם להכנס אל תוך ביתו שבלוס אנג'לס, כך דווח ב":דיילי סטאר". יחסיו של הרוקר בן ה-64 עם המכרסמים הקטנים אינם דבר חדש. הוא סיפר על התחביב הזה שלו בספר שפרסם לא מזמן "I Could Be Wrong, I Could Be Right" (יכול להיות שאני טועה, יכולתי להיות שאני צודק"):" אני נחוש לשמור על חברי הסנאים עצמאיים ולכן אין ליטופים. אם הם רוצים להדחף אלי זה בסדר, אבל אני יודע שזה בשביל לקבל בוטן ולא בגלל שאני מקסים", הוא כתב. הוא אף ציין שהוא מבזבז כסף רב על חבריו הפרוותיים ושהוא מזמין כמויות גדולות של שקיות בוטנים לא מלוחים כדי להאכיל אותם: "וואו, הם ממש אוהבים אותי בגלל האוכל שאני קונה להם. אני בהחלט מוציא הרבה כסף על ה ****** הקטנים האלה". גם עקיצות הפרעושים שספג כעת לא גורמות לו להתחרט על החברים החדשים שלו. הוא סיפר שהוא מרח על עצמו הרבה ווזלין כדי להקל על הכאבים, וכל מה שמעניין אותו כעת זה שהסנאים לא יחשבו שהוא מאשים אותם במשהו. "העקיצות - וואו. ליל אמש היה סיוט בגלל זה. גם הגירודים. הדרך היחידה לטפל בזה, כי אני לא הולך להאשים את הסנאים הקטנים המסכנים, זה למרוח ווזלין על הרגליים והמפשעה שלי. אני רק מקווה שהם לא יקבלו רעיונות לא נכונים", הוא אמר.

רבות דובר לאורך השנים על סרט המשך לקלאסיקה "גבעת חלפון אינה עונה" בכיכובם של הגששים, אבל כזה לא יצא לפועל, ועם מותו של ישראל פוליאקוב נחתם על כך הגולל. כעת מודיעה סלקום tv כי סרט הפולחן הישראלי יזכה אצלה לחיים חדשים במתכונת אחרת: מיני-סדרת המשך בשם "גבעת חלפון 1.5". את הסרט המקורי מ-1976 יצרו נפתלי אלטר ואסי דיין. עם מותו של האחרון הפך בנו, ליאור דיין, לבעל הזכויות לצד אלטר. שניהם יפתחו ויכתבו את המיני-סדרה החדשה עבור סלקום tv יחד עם ויקטור בובלי, המגלם את אחד המאושפזים במוסד בסדרה של ליאור דיין ב-HOT, "נורמלי". הסדרה תהיה ספין-אוף של הסרט המקורי, אם כי עדיין לא פורסם באיזה אופן, מה תהיה עלילתה והאם ישתתפו בה כוכבי הסרט המקורי.

מאות אנשי תיאטרון הגיעו לטקס פרסי "קיפוד הזהב" של הפרינג', שהתקיים בשילוב מחאה על נעילת עולם התרבות הישראלי. היוצרת מיקי יונס: "יפה שמתנגדים, אבל עצוב שלא באו עשרות אלפי אנשים. חבל שעולם האמנות לא מצליח להתאחד גם כשהוא זועק ורעב"

התקציב היה נמוך, האולפנים לא האמינו בפרויקט ואפילו השחקנים שהשתתפו בו חשבו כי הוא עומד להתרסק, אבל בזכות תסריט גאוני, ביצוע מושלם וילד פלא אחד, "שכחו אותי בבית" הפך לקלאסיקה. לרגל שלושים שנה לצאתו, הנה הסיפורים המדהימים מאחוריו