"זהו זה" מוציאים שיר מקורי ראשון מזה 30 שנה, ומספרים על הפחד מכישלון, הגעגוע למלחמת המפרץ וההתרגשות מההצלחה ("חשבנו שרוצים אותנו בשביל הנוסטלגיה"). בונוס: גידי גוב מספר על הריב עם אפרים שמיר שהסתיים בשליפת אקדח. ריאיון מיוחד עם חמשת חברי התכנית

היה שבוע מחריד באח הגדול. אף אחד לא היה במיטבו, וזה כולל אותי. אתמול בכלל התעוררתי בבוקר הורמונלית וממורמרת על העולם, רגע לפני סגר, כל היום רבתי עם הבריות ואכלתי תפוצ'יפס עד בחילה, ודרך הפריזמה העכורה הזאת צפיתי בפרק. אז יכול להיות שתחושות הגועל שלי לא נובעות רק מהפרק אלא מהתפוצ'יפס, אבל חיביים להודות שהעניינים הולכים ומחמירים. ניסיתי להבין אם זה הם או אני, והגעתי למסקנה שזה הם. ומה הפלא? כבר 11 עונות אותם טיפוסים, עם אותם בעיות, מדשדשים באותן שלוליות. כמו בכל עונה היה לנו את הריב המסורתי על אוכל וסיגריות, והפעם בין רמי לג'וזי, שמאשים את רמי בפשע החמור - "פתיחת עיניים על האוכל של ג'וזי". לא כל כך ברור מתי ומאיפה נכנסו המשפטים העילגים האלה לשפת היום יום, אבל נדמה כי אמירות כגון "פותחים עין על האוכל שלי", "מסתכלים לי בתוך הצלחת" הפכו לשיח שגרתי בשנים האחרונות. בכלל, די עם סאגת האוכל, התקציב, הסיגריות. אחרי עשרות פעמים זה כבר לא מעניין לצפייה. נכון, קל לעצבן מעשנים במניעת סיגריות, אבל כמה פעמים אפשר לראות את אותה סצינה? תמנעו מהם חשמל, תחביאו להם את התחתונים, שימו להם חומץ תפוחים בשמפו, מלח בפלפל וניילון נצמד על השירותים. כל דבר עדיף. אולי אם הדיירים לא יצטרכו להתעסק בספירת סיגריות ופרוסות לחם קל, נושאי השיחה שלהם יהפכו להיות מעניינים.

במקום לשרת את הקהל שמממן אותה, מחלקת החדשות של כאן 11 הפכה השבוע לאויבת הציבור, אבל המשגים שלה חושפים חולי עמוק הרבה יותר. וגם: חוסר האחריות של מיכל הקטנה וטקס פרסים מיוחד לכבוד הפינאלה של "חזרות". הפודקסט של וואלה תרבות

בכל יום נתון, רגילים צופי הטלוויזיה בישראל לרצף אובססיבי של חדשות משעות הצהריים המוקדמות, ועד עמוק אל תוך הערב. אלא שדווקא כשאירוע חדשותי דרמטי באמת התרחש בוושינגטון, התזמון לא התאים לערוצים המסחריים. אין דבר, ניסיון ההפיכה יחכה עד אחרי ההדחה מבית האח

הקורונה ממשיכה לעכב את רוב ההפקות שצפויות להגיע בשנים הקרובות, אבל אפילו כך צפויות לאכלס את מסכינו לא מעט סדרות מבטיחות ב-2021. שירותי הסטרימינג החדשים ממשיכים להתחמש בעוד ועוד תכנים, וגם הערוצים המסורתיים לא נשארים מאחור. גולת הכותרת היא סדרת השנה הקודמת שלנו, "סמוך על סול" - אם לא יהיו עיכובים מיותרים, העונה האחרונה שלה צפויה להגיע בסתיו/חורף הבא. מלבדה גם צפויות להגיע אחרי עיכובי הקורונה גם עונות חדשות של כמה מהסדרות האהובות על המסך, כמו "יורשים", "אופוריה", "אטלנטה" ואפילו "מומחה לכלום". אבל הרשימה שלפניכם עוסקת בסדרות חדשות, ויש כמה וכמה מאוד מבטיחות למראה, בכללן עיבודים ליצירות מד"ב ופנטזיה איקוניות כמו "המוסד" של אסימוב ו"שר הטבעות" של טולקין, שתי סדרות של טינה פיי, סדרת מתח בלשית קומית עם סטיב מרטין, מרטין שורט וסלינה גומז (!), עיבודים חוצי מדיה כמו "קאובוי ביפופ" ו-"Halo", סיפור עלייתה של האישה הכי חזקה ברומא העתיקה, והמון גרסאות טלוויזיוניות ליצירות ספרותיות, כולל של יוצרת "אנשים נורמלים". יצוין כי מאחר שהמגפה ממשיכה לעכב הפקות כל הזמן, התכנים המפורטים כאן הם בעירבון מוגבל, ובהחלט ייתכן שחלקם יידחה בלית ברירה לשנה הבאה. כמו כן, בשלב הזה לא ידוע אילו מהתכנים בפלטפורמות שאינן זמינות בישראל יעשו את דרכן הנה, אבל נקווה שנוכל גם אנחנו לשזוף בהן את עינינו. בינתיים לא מעט כבר קיימות כאן. מלבד נטפליקס, גם אמזון פריים וידאו כבר כאן כולל תרגום לעברית, ואפל טיוי פלוס הייתה זמינה בישראל במקביל להשקתה בשאר העולם, גם במקרה שלה עם תרגום לעברית. מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר

"נשמה", הסרט החדש של פיקסאר שעלה ישירות בדיסני פלוס, הוא הישג יוצא דופן אפילו בסטנדרטים של אולפן האנימציה המהולל: זו לא סתם קלאסיקה מודרנית מרהיבה, חכמה ומרגשת, אלא אחד מאותם סרטים נדירים שיכולים לשנות את הפרספקטיבה על החיים, ולהפוך אותם לטובים יותר

אמנים ויוצרים אמריקניים רבים הגיבו בהלם למהומות האלימות של תומכי הנשיא היוצא דונלד טראמפ אמש. סטיבי וונדר: "אני נדהם מכך שהנשיא הנרקיסיסטי והמסוכן הזה מעמיד חיים בסכנה. פינק: "צביעות, בושה, מבוכה. זה יום עצוב עבור אמריקה"

הילריה בולדווין נפנפה שנים בזהות ספרדית, אפילו שנולדה בבוסטון להורים בלתי-ספרדיים בעליל. אחרי שהאמת נחשפה, מבול של בדיחות ותגובות זועמות שטף את הרשת - אבל חייבים לשאול: זה באמת נורא כל כך? זה פוגע במישהו? במקום לכעוס, אולי כדאי גם לכם להמציא את עצמכם מחדש