על רקע פרסום תחקיר האתר "פוליטיקלי קוראת" שבו נטען כי השחקן ארז דריגס, מיוצרי וכוכבי הסדרה "חזרות" ששודרה בכאן 11, הטריד מינית ארבע נשים, אומרים בתאגיד השידור הציבורי כי אין עדיין החלטה סופית לגבי עתיד העונה השנייה. "עד לפרסומן, הטענות לא היו מוכרות לאף גורם בתאגיד. כאן מגנים כל התנהגות מטרידה ופוגענית ונדון בהשלכות. במידה וישנן תלונות הן צריכות להיבדק על ידי המשטרה. אין עדיין החלטה לכאן או לכאן לגבי עתיד העונה השנייה". עם זאת, גורם בכיר בתאגיד אמר לוואלה! תרבות כי קיימת סבירות לא נמוכה שהעונה השנייה של "חזרות" לא תכלול את דריגס כשחקן או כיוצר. "אנחנו לא יודעים הכול כי הכול עוד טרי לגמרי אבל יש סבירות גבוהה שכך יקרה. כעת הכול תלוי בנועה קולר (שותפתו של דריגס ליצירת 'חזרות' ואחת מכוכבות הסדרה - ש"ב) אם היא תרצה לכתוב עוד עונה. אני מאמין שכן".

מה יהיה עם המשימות הלא ברורות האלה, יא אח? בדומה לשחזור התמוה של החדר של קארין בקרית גת, גם הפעם לא הבנתי לאן הפייק-גמר הזה זה מקדם את העלילה. תירוץ להביא את נועה ומרגי לא באמת הייתם צריכים, כי היינו שמחים לראות אותם בכל מקרה. וגם, מה החוכמה לעבוד על ג'וזי? כל אחד יכול לעשות את זה. מילא הייתם עובדים על מישהו קצת יותר מאתגר, כמו רמי למשל. למרות שאם לשפוט לפי ההתנהגות המביכה שלו אתמול, אין לדעת. מה, פור-האבן-סייק, זה היה? התקף קנאה אפלטוני? "אני ברצפה", הוא מסביר ללינור, שבור כולו, יושב בשולחן ארוחת הערב ומסרב לגעת באוכל. "אני אקיא" הוא אומר לה, "אני מרגיש נורא". וכל זה בגלל שהיא ממשיכה לדבר עם יהודה, ולפעמים יהודה גם נוגע לה בכתף, ואת זה רמי לא מוכן לקבל. מבחינתו זו בגידה. של בת באבא שלה, כמובן. וכאילו זה לא מספיק, היא עונה לו בדרמטיות משלה "אל תגיד דברים שאתה תצטער עליהם, כי זה יעלה לך בהדחה שלי" כנראה מתכוונת לכך שהשיח המסוים הזה גורם לאנשים לחשוב שיש ביניהם משהו ולשפוט אותה. "אני כזה, תמיד הייתי כזה. לוקח דברים עד הסוף". הוא ענה, ובסוף גרם לה להיכנע לדרישה המוגזמת שלו, ולהתחייב להפחית את השיח עם יהודה למינימום ההכרחי.

נטפליקס רכשה את הסדרה "יהלומים", בהפקה של קשת אינטרנשיונל וחברת ההפקה הבלגית "דה מנסן". הסדרה - דרמת מתח דוברת פלמית, אנגלית ויידיש - עוסקת במשפחה חרדית בלגית העוסקת בסחר ביהלומים ומסתירה סודות אפלים

גם בלי לחדש הרבה וחרף מבנה מבולגן, הסדרה "שרון" (כאן 11) מקיפה את כהונת ראש הממשלה לשעבר ומגיעה לתובנות מרתקות על הדרך שבה ההיסטוריה הישראלית חוזרת על עצמה כטרגדיה וכפארסה. ובכל זאת, חסר בה דיון עמוק יותר על מורשת האיש השנוי במחלוקת, ומה שנותר ממנה