ילד בן 11 חצה ללא הוריו ובלי דבר את הגבול כדי להימלט מהמלחמה - ועבר כאלף ק"מ לבדו. הנה כל הפרטים על הסיפור קורע הלב מתוך חדשות 13

קורטני קוקס, לנצח מוניקה גלר מ"חברים", בת 57 היום, והיא חשפה משהו שבניו יורק פוסט הגדירו כ"מזעזע" כשהודתה שהיא לא זוכרת הרבה מהתקופה שבה הייתה בצילומי "חברים". קוקס ישבה לאחרונה לראיון עם ווילי גייסט של מ"Today" ושיתפה שהיא הבינה שיש לה הרבה חורים בזיכרון מהתקופה כשהופיעה ב"חברים: האיחוד" במאי 2021. "הייתי צריכה לראות את כל 10 העונות כי כשעשיתי את האיחוד ונשאלתי שאלות, חשבתי לעצמי - 'אני לא זוכרת שהייתי שם'", היא צחקה, "כֵּן. אני לא זוכרת שצילמתי כל כך הרבה פרקים". בשנה שעברה, צוות השחקנים של "חברים" התאחד כדי להיזכר בקומדיה שהפכה את כל ששת המשתתפים לכוכבים ולשמות מוכרים בכל בית בעולם כמעט. אל קוקס הצטרפו ג'ניפר אניסטון, ליסה קודרו מת'יו פרי, מאט לבלנק ודיוויד שווימר, כדי לחלוק סיפורים ולהעלות זכרונות משותפים מזמנם בתוכנית.

יעניין אתכן גם: ליליאן, אורחים נוספים הגיעו: רגע לפני הארוחה עם הוריה של בקי - כך תארחו ותתארחו בקלאס לכל הפרקים לקטעים נוספים

הערב יתקיים בבית הספר רימון יום הגיטרה, שבו יעניק המוזיקאי עברי לידר מלגה על שם חברו והגיטריסט שלו המנוח יונתן פריג' לגיטריסט המצטיין. בנוסף יבצע את השיר "תעצרו את העולם" שיצר לזכרו. "רציתי לעשות משהו שינציח את העבודה של יונתן, את מי שהוא היה, את האמן שהוא היה", סיפר לידר בריאיון לבן כספית וינון מגל ב-103fm. "יונתן, לאורך השנים, מאוד אהב לפגוש מוזיקאים צעירים, לעזור להם, לפתח אותם. הוא ניגן ב'כוכב נולד' וב'דה וויס' כשאני השתתפתי, והוא אהב את המפגש הזה עם אמנים צעירים. הוא התלהב כשפגש מישהו מוכשר. היה בזה משהו נורא יפה, ואני חשבתי שזה יהיה ראוי ומקסים להעניק מלגה בבית ספר רימון, שהוא בסופו של דבר בית ספר של מוזיקה מאוד חשוב בישראל, ושפעם בשנה, אנחנו נעזור למוזיקאי צעיר שצריך את העזרה הזאת, ללמוד בבית ספר ולהתפתח ולקבל מלגה כזאת". יונתן פריג' נפטר במפתיע בגיל 41 מדום לב ב-2020, והותיר אחריו ילדים קטנים ואישה, הזמרת שירלי נוב. "יונתן היה איש מאוד מיוחד. קודם כל, הוא היה אחד מהגיטריסטים הבולטים בתעשיית המוזיקה הישראלית", סיפר לידר. "הוא ניגן איתי 15 שנה, אבל הוא ניגן עם עוד כל מיני אמנים ישראלים גדולים וחשובים, והוא ניגן בהרבה מאוד תוכניות טלוויזיה. הוא תמיד היה נורא דומיננטי ונורא מוביל, בכל מקום שהוא עבד בו. מעבר להיותו גיטריסט נפלא, הוא היה יוצר. הוא כתב איתי כל מיני שירים לאורך השנים. הוא כיוון דרך. הוא באמת היה יותר מעוד מישהו שמחזיק את הגיטרה ומנגן בלהקה".

ארבע מערכות יחסים מרכזיות עומדות בבסיס "אל תספר לאחיך", ספרו החדש של מאיר שלו. הראשונה היא מערכת היחסים בין איתמר לבועז, שנפגשים פעם בשנה ל"ליל אחים" מאז שהוריהם נפטרו, ובכל פעם כשאיתמר, הגבר היפה והרווק הנחשק שחי בארצות הברית, מגיע לארץ לבדיקה אצל רופאת העיניים שלו, שמלווה אותו מאז שהיה ילד בגיל חמש. השנייה היא מערכת היחסים בין איתמר למיכל אהובתו - מערכת יחסים שהתקיימה במשך חמש שנים, ושעם סיומה, כאשר מיכל עוזבת אותו ובמידה רבה שוברת את ליבו ומערערת את בטחונו, איתמר עוזב את הארץ לצמיתות. מערכת היחסים הזאת שנקטמה ונשברה בגלל האישה, ממשיכה להעיב ולרחף מעל יחסיו עם נשים בהווה. מערכת היחסים השלישית היא בין יחיאל לרחל, הוריהם של איתמר ובועז, שהיא רעה, קשה ומייסרת, ושבה נדרש איתמר, הבן הבכור, כשהיה עוד ילד, להעביר מסרים בין האב עורך הדין והנוטריון, שמתבצר בקומה העליונה של ביתם המרווח ברחביה, לבין האם שמבוצרת בקומה התחתונה, אבל מדי פעם ממשיכה לפלוש לטריטוריה של האב בקומה למעלה, להשליט שם מחדש סדר, כלומר את הסדר "שלה", ובכך להמשיך מרצון או שלא מרצון להמיט אסון על מערכת היחסים העכורה גם ככה בינה ובין בעלה. מערכת היחסים הרביעית היא זאת שלכאורה עומדת בבסיס הספר - מערכת יחסים קצרה, אירוטית ולפרקים גם אלימה, אם כי לא נטולת מעמדים קומיים, בין איתמר לבין בחורה בשם שרון (לא בטוח שזהו באמת שמה, כפי שנגלה בהמשך), אותה הוא פוגש בבר אחד לא רחוק מתל אביב, ואיתה הוא מבלה במשך לילה אחד בודד וסוער בבית אחד שנטוע בלב פרדסים ושטחים חקלאיים במרכז הארץ.

100 שנה לאחר מותו של קארוזו שהפך את "פליאצ'י" לאופרה המושמעת בעולם, האופרה הישראלית מעלה את הקלאסיקה האיטלקית כיצירה ויזואלית שאי אפשר להוריד ממנה את העיניים. השילוב בין הסיפור הנגיש, המוזיקה המרגשת והויז'ן של ענבל פינטו הפכו את ההפקה הזאת לכמעט מושלמת

נראה כמעט בלתי נתפס לחשוב על זה במונחים של 2022, אבל במשך שנים רבות ליגת ה-NBA נחשבה למוצר זול וזניח. היא הייתה "שחורה מדי" לטעמו של הקהל הלבן, שלא מצא עם מי להזדהות. היא גם הייתה קשוחה מדי ואפורה מדי, נטולת ברק וראתה את כמות האוהדים הולכת וקטנה באופן עקבי. באחד מהפרקים הראשונים של "לייקרס: קבוצה מנצחת" (Winning Time: The Rise of the Lakers Dynasty), פונה דיוויד שטרן (אנדי הירש), הקומישיונר המיתולוגי של הליגה, לבעלי הלוס אנג'לס לייקרס, ג'רי באס (ג'ון סי ריילי, "לילות בוגי", "האחים סיסטרז") וטוען כי אין כל סיבה שליגת הכדורסל האמריקאית לא תהיה פופולרית כמו גולף או טניס. אפילו ליגת הכדורת הייתה פופולרית יותר ממנה בתחילת שנות ה-80. זו נקודת הפתיחה של הסדרה (שמונה מתוך עשרת פרקי העונה היו זמינים לביקורת) שמגוללת הרבה מעבר למה ששמה מרמז: סיפורה של ליגה כושלת שמנסה להמציא את עצמה מחדש, דרך מועדון כושל שמחפש גאולה, בידיו של פנטזיונר חסר תקנה ששם את יהבו על כוכב צעיר ומבטיח, שמבקש לרשום את שמו בדפי ההיסטוריה. הגרסה התיעודית של הסיפור הזה היא "סלטיקס-לייקרס: האויבים הכי טובים" - סדרת המופת של ESPN, ששודרה אצלנו בשידורים חוזרים אינסופיים. כאן, אף על פי שבירד והסלטיקס נוכחים, הפוקוס נוטה כמובן ברובו אל הצד הזהוב של הלייקרס, במאבק שברא את המותג שכולנו מכירים כיום. ואיכשהו, למרות שהיא ללא ספק מתגמלת אוהדי כדורסל, הסדרה מהנה וסוחפת מספיק כדי לבדר גם את מי שהמאבקים המיתולוגיים האלה פחות מסעירים אותם. מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר