ליאור דיין, בן משפחתו של יהונתן גפן שהלך אמש לעולמו בגיל 76, חשף הבוקר (חמישי) ב"העולם הבוקר" עם גאולה אבן (רשת 13) מכתב שיהונתן כתב לו בימים האחרונים ובו סיפר לו שאין לו טעם לכתוב יותר. "הימים ריקים, כל חיי התעוררתי כדי לכתוב וכעת כשאינני כותב - אין לי בשביל מה לקום", ציטט דיין מתוך מכתבו של גפן. "זה לא שאין לי על מה לכתוב, פשוט אין לי את הצורך הזה. כמשורר וכסאטיריקן אני עדיין מזהה את כל העוולות שמסביב וחשוב לי להשמיע קול זועם. התחלתי לכתוב ולהופיע כי הרגשתי והזדהיתי לגמרי עם הילד של אנדרסן ב'בגדי המלך החדשים' שצעק 'המלך הוא עירום' ועכשיו כשאני ילד זקן, המלך עדיין עירום אבל לאן נעלמה הצעקה שלי?". בהמשך דיין התייחס לכך שבמהדורת החדשות בערוץ 14 בחרו לא להתייחס למותו של גפן: "הערוץ משדר מציאות אלטרנטיבית, זה בושה וחרפה. זה כמו שנוציא את אריאל זילבר, עם הדעות הימניות קיצוניות. נראה לך באמת שאיזושהי מהדורה במדינת ישראל תוכל להתעלם אם היה קורה חס וחלילה משהו לאריאל זילבר? המציאות האלטרנטיבית שהם מייצרים היא מציאות דוחה ובזויה ויהונתן היה הראשון להגיד שהיא מסוכנת, מכיוון שהיא מציאות אלטרנטיבית שמוציאה את השורשים. אני לא רוצה לחשוב מה יהונתן היה אומר אם היה שומע על דבר כזה. זה פשוט בושה וחרפה".

ג'נט מקרדי, כוכבת "iCarly" ו"סאם וקאט", כתבה את "אני שמחה שאמא שלי מתה", ספר זכרונות עטור שבחים החושף את סיפורה של ילדה שחקנית בעלת הפרעות אכילה ובעיות התמכרות, ועל יחסיה המורכבים עם אמה השתלטנית. עכשיו הספר מגיע בעברית. קראו פרק מתוכו

יהונתן גפן, מהיוצרים החשובים שכתבו בשפה העברית הלך לעולמו והשאיר אחריו מורשת עצומה, שלא נגמרת רק בארסנל שירים עצום. במדינה אחרת, שמקדשת תרבות ואמנות, היה מוכרז היום יום אבל. אצלנו, רה"מ אפילו לא טרח להוציא הודעת ניחומים. יכול להיות שזה מה שיהונתן היה רוצה

זה היה אמור להיות פרק של "המתחזים" שאף אחד מאיתנו לא ישכח: חשיפת ניסיון עוקץ של ראש הממשלה - לא פחות. אלא שמדובר באנקדוטה שהסתיימה במהירות ותפסה בקושי חמישית מהתוכנית. גם זה סוג של עוקץ: הפער בין ההבטחות של התכנית למה שמוצג בפועל רק הולך וגדל

הזמר והיוצר שחר סאול מוציא את "מישהי אחרת", שיר חדש שכתב יחד עם רון ביטון וניצן קייקוב (K-KOV). צפו בקליפ

בריאיון שהעניק לפני כשנתיים ב-103FM לרבקה מיכאלי ופרופ' נורית גרץ, סיפר גפן - שהלך לעולמו אתמול - על מה שמניע אותו ליצירה: "אנחנו כותבים את הדרך שלנו כל הזמן החוצה מהמציאות. אם נכתוב, אולי נמצא עולמות שכן שווה לכתוב בשבילם"

הרבה מאוד אויבים ארבו לדין דג'ארין וגרוגו לאורך שלוש העונות הראשונות של "המנדלוריאן". חלקם אנושיים, חלקם מפלצתיים, חלקם שניהם גם יחד. ובכל זאת, נדמה שהטוויסט הגדול של העונה השלישית היא שהאויב הגדול באמת הוא זה שלא ראינו. הוא ממתין בצללים, מושך בחוטים, מטפח אסטרטגיות חובקות יקום כדי לקדם את האינטרסים הנסתרים שלו. לא, זה לא ת'רון, זה גם לא נבל מרגש אחר מהגלריה העצומה של "מלחמת הכוכבים". הנבל הבלתי נראה של "המנדלוריאן" הוא אולפן הבית שלה, דיסני, שמדיניות ההרחבה האינסופית שלו הצליחה לפגוע במוצר שעד כה עשה הכל נכון.

פסטיבל דוקאביב ה-25 חשף את התכנית הבינלאומית, שתכלול סרטים על היצ'קוק, על כמויות האשפה האינסופיות שאנו מייצרים, על מנקת טירה שהפכה ליורשת שלה, על ארבע טרנסג'נדריות שחורות בתעשיית המין האמריקאית ותחקיר על מי באמת הפיל את המטוס המלזי ב-2014. כל הפרטים