השחקן והקומיקאי שלום אסייג תקף (שני) את השחקנית מונא חווא, המשחקת לצדו בסדרה "מנאייכ" המשודרת בכאן 11, לאחר שהאחרונה הטילה ספק בחלק ממעשי הזוועה שביצע חמאס בטבח 7 באוקטובר. בפוסט שפרסם בפייסבוק כתב אסייג: "ראיתי את הדברים המזעזעים שכתבה מונא שמשחקת בתפקיד 'היבא'. לצערי, העונה הבאה של מנאייכ כבר צולמה - אחרת הייתי מסרב לשחק לצידה! פשוט בושה. מתפלל לשובם הביתה של כל הנעדרים והחטופים, וחיילי צה"ל שמחרפים נפשם למעננו. עם ישראל חי!". מוקדם יותר פרסם כתב ישראל היום, ערן סוויסה, התכתבות בין מונא לבין כמה חברות שבה הכחישה חלק מהזוועות שביצע חמאס וטוענה כי אין הוכחות ודאיות לעריפת הראשים ואונס הנשים. "הם לא אנסו ולא ערפו. אין הוכחות שזה מה שהיה, זאת פרופוגנדה כדי שהעולם יזדהה איתכם", כתבה השחקנית. "אין לתאר את החוצפה. חמאס הם לא העם הפלשתיני שנרצח כרגע. העם הפלשתיני כבר שנים נרצח ופתאום התעוררתם?".

בעקבות שחרור החיילת אורי מגידיש, שנחטפה על ידי החמאס, בפעולה קרקעית של צה"ל ברצועת עזה, אילה חסון התרגשה מאוד. "ראיינתי את האמא המדהימה והמרגשת שלה, ואני משתדלת לצלצל אליה מדי פעם כשאני לא מראיינת אותה", אמרה. צפו בקטע של חסון הנלהבת

"למה השמש ממשיכה לזרוח? מדוע הים מגיח לחוף? האם הם לא יודעים שזה סוף העולם? הוא הגיע לקיצו כשאמרת שלום", כואבת בקולה הנוגה והרך סקיטר דיוויס את מילותיה של סילביה די. השיר "The End of the World" הפך לאורך השנים לסמלם של הלבבות השבורים, בעיקר בשל הדיסוננס שהוא מגלם בתוכו - בזמן שאתם מתאבלים, העולם סביבכם אינו עוצר מלכת. זה הזמן שבו אתם מגלים שאינכם אלא פסיק בקוסמוס. טרגדיות אישיות לא נספרות. מדוע, מכל המנוני העבר, נזכרתי דווקא בשיר הזה? משום שבזמן שכולנו חווינו טראומה שתצלק את נפשותינו לעד, עלתה בנטפליקס סדרת האימה "נפילת בית אשר" ("The Fall of the House of Usher"), הפרויקט האחרון של מייק פלנגן ברומן שלו עם ענקית הסטרימינג, רגע לפני שהוא עובר לאולפני אמזון. עבור חובבי הז'אנר, כל סדרה של פלנגן מלווה בציפייה וראויה לחקירה מעמיקה, אבל הציבור הישראלי שרוי מה-7 באוקטובר בטראומה שלא יחוו אפילו הגיבורים הבדיוניים האומללים ביותר. מי בכלל יכול להשקיע את מחשבותיו באימה בידורית? וכך, לא נותר אלא לתהות, ברמה האקזיסטנציאליסטית כמובן ומבלי להפנות ברצינות אצבע מאשימה, כיצד בזמן שהיקום סביבנו קורס "מעזה" בכלל נטפליקס העולמית להעלות סדרה חדשה.

ספרה החדש של אורנה עקאד, מועמדת פרס ספיר 2012, הוא רומן וידוי הכתוב כמכתב ארוך של הגיבורה אוריאנה לאירה, מורתה המיתולוגית למשחק, שבו מועלים זיכרונות קשים מילדותה וטראומות מהעבר כמו ניצול מיני, בעיות אכילה ואובדניות. קראו את הפרק הראשון

12 שנים אחרי טבח משפחת פוגל בשומרון, ובמקביל לטבח החמאס בדרום, יוצא ספרו של פוגל המורכב ממסות שעוסקות בילדות וביחסי האחים, בחיים בהתנחלות וביציאה ממנה. זהו ספר חכם. מעמיק מאוד. מקורי. ספר שמצריך זמן ומחשבה, והוא הכי חזק כשהוא הכי אישי