ככל שז'אנר הפשע האמיתי מפנה את מקומו לטובת קריצות/פרודיות עליו, ישנה דילמה שהולכת ומתחדדת: אם המעשים שאנחנו רואים על המסך הם "בכאילו", האם הם פחות מזעזעים מהדבר האמיתי? האם רציחות כמו ב"רק רוצחים בבניין", "אפטר פארטי" ו"מבוסס על סיפור אמיתי" יכולות להיות משעשעות בגלל הקונטקסט הקליל שהן עטופות בו? ומה לגבי מעשים נוראים אחרים? התשובה נמצאת על קו דק מאוד שמצליח לשלב בין המותח למבדר, נוסחה שמצליחה לעמעם את הטראומה על ידי הקצנה שלה. העניין הוא שזה איזון עדין שלא קל לשחזר, בעיקר כשנשארים די קרוב ברמת האמינות (לפחות בכל הנוגע למעשים). בכלל, ייתכן שהניסיון הזה לרקוד על כל החתונות - גם קריצה, גם בידור, גם מתח וגם טרגדיה - לא באמת נועד לעבוד בהיקפים כל כך נרחבים. "מבוסס על ערימת שקרים", הדרמה הקומית של ה-BBC (שכל חמשת פרקיה זמינים לצפייה ביס והוט) היא ההוכחה שהמורכבות הזאת לא תמיד עובדת.

מראיינת ברשת סקיי ניוז הבריטית, קיי ברלי, מסבירה מדוע שאלה אתמול את דובר ממשלת ישראל האם העובדה שישראל משחררת 150 אסירים פלסטינים בתמורה ל-50 חטופים ישראלים לא מעידה על כך שישראל ממעיטה בערך חיי פלסטינים לעומת חיי ישראלים. השאלה המבישה, כאמור, הותירה אותו המום - והיא חטפה אש ברשתות החברתיות. "לעתים קרובות אנו מציגים טיעון למרואיין כדי שיוכל להציג עמדה נגדית", כתבה ברלי בטוויטר. "אתמול הצגתי למרואיין שלי עמדה שנויה במחלוקת שהציג מרואיין קודם - על מנת לאפשר לו להציג את עמדתו ולהגיב. מדי בוקר אנחנו נחושים להציג בצורה הוגנת את כל החדשות בנוגע למלחמה הזו".