ברשת 13 ציפו ודאי לנתון גבוה יותר, אבל גמר "האח הגדול" ששודר אתמול גרף 17 אחוז בלבד (ו-479 אלף צופים). חצי גמר "המרוץ למיליון" ששודר באותה שעה בקשת 12 גרף 17.5 אחוז ו-489 אלף צופים. "הפטריוטים" ששודר בערוץ 14 גרף 8.8 אחוז ושידור חוזר של "אויבים" ששודר בכאן 11 גרף 4.4 אחוז רייטינג. מהדורת חדשות 12 הייתה כצפוי הנצפית ביותר אתמול עם 18.8 אחוז רייטינג (ו-494 אלף צופים), אחריה חדשות 13 עם 7.2 אחוז. אחריה - מהדורת חדשות 14 עם 6.5 אחוז ואחרונה חדשות 11 עם 5.3 אחוז רייטינג בלבד. ברצועת הלילה, הוביל הריאיון עם זוכה האח הגדול ברשת 13 עם 12.5 אחוז רייטינג, אחריו אברי ושרקי עם 8.3 אחוז רייטינג. בערוץ 14, "משדר חי באלול" גרף 3.2 אחוזים ו-83 אלף צופים, ואחריו חדשות הלילה עם 2.6 אחוזים ו-63 אלף צופים.

ברגע שנועם יצא מבית האח הגדול, פרשה המנחה לירון ויצמן את ידיה כדי לקבל אותו בחיבוק. אלא שנועם העדיף לחבק את אחיו התאום ברק ולייבש את לירון. מה הבעיה? היד של לירון נתקעה בתוך החיבוק של שני האחים. צפו

בקיץ 2022 עלה בדעתי שבעוד שנתיים ימלאו 30 שנה לבכורת "חברים". כבר כתבתי על הסדרה בעבר, בחגיגות ה-20 שלה, כולל התייחסות לעובדה שהיא ממשיכה לסחוף דורות חדשים כל פעם מחדש (כולל למשל האחיינית שלי, כיום בת 16). הפעם החלטתי לעשות משהו הרבה יותר שאפתני, שבישראל רק "חברים" יכולה להתאים לו מבחינת עניין לקהל יחסית רחב: דירוג של כל 236 פרקי הסדרה, כולל נימוקים ופירוט לכל אחד מהם. פתחתי קובץ אקסל עם מספר פרמטרים שלפיהם דירגתי כל פרק: עד כמה הוא מצחיק, חכם, עומד במבחן הזמן, מקסים, כולל רגעים קלאסיים וכן הלאה. השקלול הניב תוצאות שבחלקן הפתיעו אותי, למשל, היה לי ברור שחלקה הראשון של הסדרה אהוב עליי הרבה יותר מחלקה השני. התאהבתי בה כבר בעונה הראשונה, ולמעשה כבר בפרומואים ששודרו לקראתה בערוץ 3, ויצא שבעבר צפיתי בעונות המוקדמות יותר מאשר במאוחרות. הרעיונות בדמדומי ימיה גירדו לפעמים את תחתית החבית, הדמויות נעשו הרבה יותר קריקטוריות והשחקנים נראו שבעים מדי. אבל ככל שהמשכתי בצפייה הנוכחית הופתעתי מעד כמה חיבבתי את העונות האלה, כמכלול. כנראה עם הזמן הסדרה הפכה למכונה משומנת יותר, כזו שהקומדיה, הדינמיקות והלב בה פעלו היטב ובסנכרון 99 אחוזים מהזמן.

עוד עונה של "האח הגדול" מאחורינו ואפשר לומר בביטחון שההישג הגדול ביותר של עונת 2024 הוא מעצם קיומה. סליחה, כתבתי ההישג הגדול ביותר? התכוונתי להישג היחיד וגם זה היה על תנאי. אירוע הגמר - אגב, במציאות שלנו בה המילה "אירוע" ממשיכה לרוב במילים "רב נפגעים" אפשר היה לוותר על הפומפוזיות הזאת - היה ארוך, עמוס בתוכן שיווקי כמיטב המסורת ומלא בקליפים שנועדו ללחוץ על בלוטות הרגש אבל גרמו בעיקר למבוכה. המתח הגדול ביותר במהלכו היה בשאלה האם נסראללה יחליט לגזול מרשת 13 את מעט הרייטינג שעוד נותר לה ויפתח בירי לעבר ישראל דווקא בשיא העונה. נו, לפחות הוא המתין. משדר הגמר התחיל בניסיון לעשות גזלייטינג לצופים עם מונולוג פתיחה ארוך של גיא ולירון שקשרו בין חמישיית הגמר למלחמה ולחטופים. הם סיפרו לנו שבבית יש חמישה ישראלים שממש כמונו דואגים לחטופים, לחיילים ולתושבים שפונו מבתיהם, שבמהלך המסע שלהם בבית הם פגשו בלוחמים ולוחמת (עכשיו הבנתי מה היה התפקיד של מלאני בבית) וגם במפונה שעדיין לא חזרה לביתה. מי שצפה במונולוג הזה ובכל אלה שפתחו את התוכניות לאורך העונה היה עלול לחשוב שזאת הייתה עונה בה הבית עסק במצב הביטחוני והפוליטי בישראל והאמת לא הייתה יכולה להיות רחוקה יותר. גם יחסית לעונות שלא שודרו במצב של סף מלחמה איזורית, זאת הייתה עונה לא פוליטית, כזאת שהשיחות בה נשארו ברמה הרומנטית, הקולינרית והאינפנטניליונרית (מילה שהמצאתי אבל אם צפיתם בעונה אתם מבינים את הכוונה). הרגע היחיד שהיה קשור למצב הגיע עם

מגישת כאן 11 איילה חסון התפוצצה בשידור על חבר הפאנל, מזכ"ל "שלום עכשיו" לשעבר יריב אופנהיימר, תוך שהיא מאשימה אותו בניכוס החטופים: "יש כאלה שעושים מזה ביזנס פוליטי וכלכלי. אל תנכסו את החטופים למחנה אחד. יש גבול לציניות"

המלחמה המתמשכת החלה לתת את אותותיה גם בחברות החדשות השונות, עד כדי כך שאפילו מטח הטילים על קריית ביאליק הפך ללא יותר מאייטם בתוכנית בוקר משמימה. אז ירו טילים, בשביל זה נזעיק את דני קושמרו? בחשש ממחדל נוסף, אל תבנו על "כלב השמירה" שינבח ברגע הנכון

רגע לפני המצעד הישראלי השנתי של וואלה וגלגלצ שייערך ב-1 באוקטובר, ערכנו כמה תוכניות ספיישל של התוכנית "פלוסים" בוואלה+ בהגשת עידו גרינברג. בתוכנית הפעם בחרו אנשי גלגלצ ו-וואלה תרבות את חמש ההבטחות המוזיקליות שצריכים לשים אליהם לב. עידו פורת מגלגלצ בחר את וייב איש, אחינעם בר מגלגלצ בחרה את מ' המסתערב, עידו בר מוואלה בחר את ניר כנען, ניר יהב מוואלה תרבות בחר את טליה דנציג, ועידו גרינברג בחר את נועם קלינשטיין. בריאיון ל"פלוסים" סיפרה קלינשטיין: "אני מוקירת תודה בעיקר בתוך השנה הזו. כולנו קיבלנו פרופורציה על מה הדבר הכי חשוב. לצד האהבה, אני חושבת שכל מה שקורה לנו די משאיר את הכול בצד לצד דברים יותר גדולים וחשובים". "אני זוכרת את הימים הראשונים של המלחמה. לא ידעתי מה עושים והאם יש ערך לאמנים. לא ידענו. היינו בהלם. כולם התגייסו בללכת לחבק ולשיר וגיליתי לאט לאט שיש בזה המון ערך. זה בעיקר נתן לי משמעות לקיום שלי". עדיין מוזר לך לשמוע שיר שלך מתנגן ברדיו? "כן, מאוד מרגש לשמוע שיר שכתבתי בוכה פה על הפסנתר מושמע ברדיו".

אלברט וילמארת', מרצה לספרות, מפקפק בדיווחים על יצורים מוזרים בוורמונט. מכתב מקולגה מוביל אותו למסע מסוכן בין שפיות לדמיון, מציאות ללא-נודע. קראו פרק ראשון מהנובלה המופתית "הלוחש באפלה" של ה"פ לאבקרפט, אבי האימה הקוסמית, המתורגמת לראשונה לעברית