אלאל, מהמוזיקאיות המוערכות והאהובות במוזיקה הישראלית בעשורים האחרונים, שרה בין היתר את "אנטארקטיקה", "זן נדיר", "כשזה עמוק", "מותק" ו"שיר לשירה", והלחינה את "אין לי ארץ אחרת" ו"חזקה מהרוח". כיוצרת חלוצית וסמל של הקהילה הגאה, היא השפיעה על דורות של אמנים

לפני חודש, ב-10 בנובמבר 2024, הופיעה קורין אלאל בבארבי שבנמל יפו בפעם האחרונה בחייה במסגרת המופע "חברים שרים קורין" שבו אירחה את מיטב אמני ישראל לביצועים של שיריה - ערן צור, שלומי שבן, אסף אמדורסקי, יזהר אשדות, מירי מסיקה, ריקי גל ואהוד בנאי. כל אחד מהאמנים שהגיע להתארח הבין שזו כנראה הופעתה האחרונה של אלאל החולה. היא עצמה נראתה חלשה ורזה. היא ישבה על כיסא לכל אורך המופע, נראתה כהרגלה מאושרת, אך גם הקהל הבין שלאור מצבה - זו כנראה הופעתה האחרונה. היא פתחה את המופע עם "ארץ קטנה עם שפם" וסיימה עם "אין לי ארץ אחרת". הקהל דמע לא פעם במהלך ההופעה, בעיקר בשיר האחרון. צפו בכמה רגעים מרגשים מתוך המופע האחרון

אי אפשר לדמיין את המוזיקה הישראלית בלי אלאל, שהקדימה את זמנה שוב ושוב וזכתה למעמד משלה גם בזכות התעוזה להיות מקורית ואחרת. היא משאירה אחריה המוני השירים הנפלאים ומורשת של אהבה, נחמה ואומץ - דברים שארץ קטנה עם שפם צריכה היום יותר מתמיד. פרידה מענקית

סברינה קרפנטר, ברונו מארס או טיילור סוויפט? ההצבעה נפתחת בשעה 14:00 - ורק אתם, מאזיני גלגלצ וגולשי וואלה, תבחרו מי יזכה בתואר. הצביעו למצעד הבינלאומי השנתי, ותוכלו לזכות בזוג כרטיסי טיסה לאירופה מתנת אל-על ולראות הופעה של קולדפליי באיזה יעד שתבחרו

סרט אקשן מצוין בנטפליקס, הפייבוריט לאוסקר מגיע לאקרנים ועוד ועוד. ארבע המלצות צפייה ואזהרה אחת

מ"מעיין" ועד "אנטארקטיקה", מ"שפת אימי" ועד "כשזה עמוק", מ"ארץ קטנה עם שפם" ועד "אין לי ארץ אחרת": קורין אלאל יצרה לאורך חייה מאות שירים שרבים מהם הפכו לקלאסיקות על-זמניות. הנה קמצוץ מהן

כשהשחקן ידין גלמן הוקפץ בשבת השחורה עם הצוות שלו מסיירת מטכ"ל להילחם במחבלים ולחלץ תושבים ובני ערובה בקיבוץ בארי ובכפר עזה, הוא וחבריו היו משוכנעים שמדובר בקרב מול כמה מחבלים בודדים שחדרו לישראל. "חשבנו שבמקרה הכי קיצוני חדרו 10-20 מחבלים לישראל. אפילו התכוננו למצבי קיצון נוספים שיש גם חטוף בעזה ואפילו משפחה שמחבלים מחזיקים אותה בני ערובה באחד הקיבוצים". ואז צפיתם בסרטונים. "נכון. הגענו לבסיס וראינו סרטונים והבנו שאין לנו מושג על מה אנחנו מדברים. רק כשהגענו לשטח הבנו שעוד יותר אין לנו מושג על מה אנחנו מדברים. מה שראינו שם תלוש מהמציאות. זה משהו שאף אחד לא התכונן אליו. המשימה הראשונה שלנו הייתה קודם כל לטפל בפצועים בכפר עזה. אחרי זה נסענו לבארי כדי לחלץ בני ערובה שהיו בבית של פסי, מה שכונה אז בטעות 'חדר האוכל'. רק מאוחר יותר הבנו שזה לא חדר אוכל אלא בית של אישה בשם פסי כהן ז"ל, שכולם הוחזקו בבית שלה". ומה ראיתם בדרך לשם? "בדרך לשם עברנו קרבות, עברנו לחימה, חילצנו משפחות ובני ערובה, ובעיקר ראינו המון גופות מפוזרות בכל מקום. כשעברנו בכביש 232 ראינו המון גופות, רכבים שרופים, מחבלים ואזרחים, וכל הזמן הזה נופלים טילים, והבנו שאנחנו בארמגדון. ככה זה הרגיש. ואז הגענו לבית של פסי בבארי, רצנו לכיוון הדלת, חטפתי צרור שהוריד לי חלק מהאצבע, חיסלנו את המחבל, המשכנו שוב לכיוון הדלת, היו שם חמש מדרגות, וברגע שהתחלתי לעלות עליהן - מחבל מוציא את הנשק שלו ויורה מטווח אפס צרור עליי ועל דוד (מאיר, שנהרג באותו קרב - נ"י). אני ממש זוכר את הנשק שלו מול העיניים שלי". צפו למעלה בריאיון המלא עם ידין גלמן אפשר גם להאזין לו בספוטיפיי

הבמאי רובר גדיגיאן והשחקנית אריאן אסקריד הם שותפים רומנטיים ומקצועיים כבר שנים רבות. יחדיו, השניים הביאו למסך שלל סרטים נפלאים. הם מעולם לא ריסקו קופות או זכו באוסקר, אבל רבים מהם השתתפו בפסטיבלים נחשבים, זכו לביקורות נהדרות וגם נהנו מהצלחה מסחרית יחסית. לשניים גם קשר חם וארוך שנים עם ישראל. הם ביקרו כאן לא פעם - פעם אפילו לקחתי אותם לאכול בפלאפל הקוסם בתל אביב. אסרקיד אף הצטלמה כאן לסדרה הישראלית "דיבוקים". סרטיהם זכו אצלנו לחשיפה, כולל כמה שעלו בהפצה מסחרית רחבה - הבולט בהם היה "שלגי הקילימנג'רו" שנהיה להיט לפני כעשור. חשוב לציין שמאז השבעה באוקטובר 2023, השניים לא ממש טרחו להביע אמפטיה כלפי הנרצחים והחטופים בישראל, אבל למרבה הצער ההתנהגות הזו כבר לא מפתיעה אף אחד. עכשיו, עולה אצלנו סרטם החדש של הזוג, "והחגיגה נמשכת". ככה זה, בצרפת החיים ממשיכים כרגיל. בדומה לרבים מסרטיהם, גם "והחגיגה נמשכת" מתרחש במכורתם - מרסיי. אסקריד מגלמת דמות המבוססת על מישל רובירולה, שהפכה לאישה הראשונה שעמדה בראש העיר. העלילה מתרחשת על רקע אסון קריסת בניינים, שלמרבה הצער מתבסס גם כן על אירוע שהתרחש בעיר והותיר אחריו שמונה קורבנות. הגיבורה היא אקטיביסטית פוליטית וחברתית שלא מפסיקה להילחם כדי להפוך את עירה לטובה יותר, ובגיל שישים היא גם לא מפסיקה לחפש אהבה. וכך, וגם זה אופייני לגדיגיאן, הסרט הוא מניפה שמשלבת בין מסמך פוליטי וחברתי, דרמה רומנטית, דרמה משפחתית ודיוקן של דרום צרפת.