"המעון" מציגה רצח בבית הלבן עם אנסמבל שחקנים מרשים, "נהר ארוך בוהק" מתמודדת עם משבר האופיואידים בפילדלפיה בסדרת מתח מורכבת ומתגמלת, "הוד מלכותך" לועגת לבית המלוכה הספרדי דרך עיניה של נסיכה שמעדיפה מסיבות על פני פרוטוקול. ביקורות קצרות על 3 סדרות חדשות

בעיר הדרומית הושק EXPO EILAT - מתחם חדש שמציע חלל עדכני להופעות, כנסים ואירועים. בערב ההשקה עלתה אודיה לבמה, והצליחה להזכיר שגם במדבר אפשר לחלום על משהו אחר

פסטיבל הקולנוע הדוקומנטרי ייפתח עם הסרט התיעודי על ליאת אצילי, שזכה לאחרונה בפרס בפסטיבל ברלין, וימשיך עם יותר מ-100 סרטים חדשים. עוד בתכנייה הישראלית: סרטים על נעמי פולני, חנה ואילנה רובינא והגנגסטר מאיר לנסקי. כל הפרטים

ראש ממשלת ישראל, האיש שאחראי לביטחון אזרחי המדינה, האיש שבמשמרתו נפלו מאות ישראלים בשבי, עושה סרטון טיקטוק בו הוא מכנה שני חשודים בפרשה ביטחונית - "בני ערובה". הוא מצלם את הסרטון הזה בזמן שהממשלה שלו מפקירה 59 חטופים ישראלים כבר 542 ימים בשבי האכזרי של חמאס מטעמים פוליטיים. הוא מצלם את הסרטון הזה בזמן שהוא מחזיק מדינה שלמה כבת ערובה. מילואימניקים צריכים לצאת לסבב חמישי בעזה כשהמטרה האסטרטגית היחידה למלחמה בשלב הזה הוא שמירה על נתניהו מאוחדת. אוריך ופלדשטיין, העוזרים הקרובים שלו, נחקרים בחשד לכל מיני עבירות עם שמות מספרים של ג'ון לה קארה כמו "מגע עם סוכן זר", "שוחד", "מרמה", "הלבנת הון". הם אינם בני ערובה, הם נחקרים. המשפחות שלהם יודעות איפה הם. לא מתעללים בהם. הם לא חיים מחצי פיתה ליום. נכון, לא נעים להיות במעצר וחקירות, אבל עדיין לא נמצאה דרך טובה יותר לאכוף את החוק. המדינה שלהם חוקרת אותם לפי דין. שופט יכריע אם יש להשאיר אותם במעצר או לשחרר אותם. הקביעה של נתניהו כי מדובר בבני ערובה היא לא רק צינית, אלא גם כתב אישום פסיכוטי של מנהיג נגד מוסדות האכיפה של המדינה שלו. השב"כ, המשטרה, בתי המשפט - כולם משתפים פעולה כדי להחזיק במעצר את העוזרים שלו. יש מי שקונה את החרא הזה. גם הם בני ערובה. אני צופה בסרטון הזה ומשפשף את העיניים. אני מסתכל על התאריך ותוהה האם מדובר במתיחה. האם הוא התכוון לפרסם את הסרטון המטורף הזה אחרי חצות כמתיחת אחד באפריל. האמת, אחלה מתיחה: ראש ממשלה מדבר כמו טוקבקיסט מטורלל שלא ראוי להתייחסות. מלהג על דיפ סטייט ועל חקירות פוליטיות.

הרומן הגרפי האוטוביוגרפי עטור הפרסים של קרייג תומפסון מתורגם לראשונה לעברית. עלילתו מציגה סיפור התבגרות העוסק בזהות, משפחה, אמונה וסוף הילדות. קראו פרק ראשון מתוך "שמיכת טלאים"

הפגישה של הזוג חן וברק עם יעל הפסיכולוגית, ששודרה אתמול (שני) בתוכנית "חתונה ממבט ראשון", מעוררת שיח נרחב ברשתות החברתיות. בפגישה סיפרה חן שברק התעלם מהמצוקה שהיא חשה במהלך סופ"ש הזוגות, העדיף לבלות עם שאר הזוגות, לא הבחין במצבה הרגיש - ואף אמר שהיא "מכבידה" עליו. ברק נראה בשיחה אצל יעל הפסיכולוגית מיואש לנוכח הדברים הללו, בטח ובטח לאחר שיעל ניסתה להסביר לו איפה הוא טעה. ברשתות החברתיות, כאמור, גילו אמנם חמלה כלפי חן, אך בעיקר התייצבו לצד ברק וקראו לו "לברוח": "ברק, ברח כל עוד נפשך בך", "מסכן ברק. תברח ממנה!", "די כבר עם החרטא הזה, שיש לה רגישות יתר-שקר כלשהו. היא רגישה רק לעצמה! וכשבן זוגה נהנה, זה מפריע לה והיא תעשה כל מניפולציה כדי לפגוע בשמחת החיים שלו. זו לא רגישות!", "מסכן, גם ככה היה מצוברח, הגיע למצב של בכי, תסכול, כעס, כי זה מה שחן מצליחה להוציא ממנו על כלום, ללא סיבה. ממש מטורף כל הסיטואציה!", "הוא כזה מהמם, איך יש לו סבלנות אליה?".

דוקו ריאליטי חדש בשם "אני הוא מלך הקסטות" יופק ע"י רוברטו בן שושן, כך נודע לוואלה תרבות. ישתתפו בו שלוש זמרות ושלושה זמרים צעירים שרוצים להיות מלכי המוזיקה המזרחית. שתי הזמרות המצליחות ביותר שגילה רוברטו, נועה קירל ומאיה בוסקילה, הוציאו היום שיר משותף

נולדתי בתל אביב וחייתי בישראל כל חיי. האוכלוסייה בישראל הכפילה את עצמה מאז שנולדתי. שמעתי את המושג "גאווה ישראלית" בטלוויזיה על ידי המון שדרי חדשות נרגשים משלל סיבות. מכבי זכתה כמה פעמים בגביע אירופה. זמרות מגניבות הביאו לנו את האירוויזיון. גל גדות הייתה פשוט גל גדות, אבל בהוליווד. מעט מאוד פעמים שמעתי בטלוויזיה את המילים "בושה ישראלית", אבל אתמול שמעתי את המילים האלה מהדהדות אליי דווקא מתוך תכנית טלוויזיה של רשת CBS האמריקנית. ירדן ביבס, טל שהם, אביבה סיגל וקית' סיגל - ארבעה פדויי שבי ישראלים - הגיעו להתראיין ל-"60 דקות" כדי להתחנן שיחזירו את החברים שלהם שעדיין בשבי. איתם הגיעו גם ההורים של אביתר דוד וגיא גלבוע דלאל כדי לשמוע ישירות מפיו של טל על המצב של הבנים שלהם. שמענו כבר סיפורי זוועות קשים יותר מה-7 באוקטובר, אבל משהו בסיפור של טל שסיפר כיצד עשה מסאז' לאחד המחבלים ששמרו עליו בתמורה לקופסת סרדינים גרם לי לעצור את הצפייה מרוב כאב. לתוכנית אמנם קוראים "60 דקות" אבל הקטע עם החטופים הישראלים היה קצת פחות מרבע שעה נטו. זה היה מספיק. צפיתי ברבע שעה הזאת בהפסקות במשך שעות ארוכות. הלב לא עמד בזה. גם לא הקיבה. כמעט הקאתי מרוב בושה.