לפני שבוע קיבלתי את השאלה הבאה: "אני זוכרת את הימים במדרשה כשהתפללתי מכל הלב עם כולם בבית הכנסת, הרגשתי ממש חלק מתוך השלם. ועכשיו? אני עסוקה בלהחליף טיטול ולפתוח שקיות במבה. בקושי הולכת לנעילה. ושלא תביני לא נכון, אני לרגע לא מצטערת, אבל איפה אני מוצאת את המקום שלי כאישה ביום כיפור"