שמואל בן ה-5 וחצי נוגע בחול, בועט באבנים. מי יודע מה הוא מדמיין ברגעים האלה. כאן, במקום הזה, אחיו, בעל הלב הענק, נתן לתושבי כפר עזה, ללוחמים, לכולנו, את ליבו - כשהסתער, כשנלחם, כשנאבק בכוחות הרשע הארורים, עד הרגע שבו נפל על קידוש השם

הצווים שהוצאו נגד נתניהו וגלנט מעידים על כך שהקהילה הבינלאומית איבדה את האמון בדמוקרטיה הישראלית ובכך שישראל יכולה ורוצה לחקור עצמה כפי שנהגה עד כה. זהו כשל שניתן היה לתקן, לו הייתה קמה ועדת חקירה ממלכתית, בלתי תלויה ועצמאית

כל נסיעה של ראש הממשלה לאחת מהמדינות החברות באמנה עלולה להעמידו בסכנה למעצר והסגרתו לבית הדין הבינלאומי. מה עוד עלול לקרות?

חופש הביטוי הוא נשמת אפה של הדמוקרטיה, אבל הוא יכול להיחנק לאיטו תחת ערמות של בירוקרטיה שנוצרת בכוונת מכוון. זה בדיוק מה שקורה בימים אלו

אך אם מסכים ראש הממשלה לסיום המלחמה בלבנון ויציאת צה"ל בתנאים טובים פחות, מדוע שלא יסכים להפסקת המלחמה בעזה בתנאים טובים עוד יותר - כדי לשחרר את החטופים?

למרות תמיכתו בישראל, ביידן ללא ספק נוטר טינה עמוקה לממשלת ישראל והאיש שעומד בראשה. אסור לשלול את האפשרות שהוא לא ידאג להפיל קריאה של מועצת הביטחון של האו"ם להקמת מדינה פלסטינית

קשה להפריז בחומרת אירוע שבו אזרח מעל גיל הפנסיה קיבל אישור לא תקין לכאורה להימצא באזור מלחמה, ונהרג ביחד עם לוחם נוסף מאש חיזבאללה. במיוחד כאשר זה מגיע אחרי יותר משנה שבה אין סוף לאירועים בעייתיים, שהמחיר שלהם הוא לא רק עבירות מתחום המוסר ובלגן בינלאומי - אלא סיכון ממשי ולא נחוץ של חיי אדם

את ההבדל בין הימין הביביסטי הנוכחי לבין הימין של עידן בגין כדאי לנתח גם על רקע שינוי היחס לראשי הממסד הביטחוני