הרב הראשי אינו טייס, וקהל מאמיניו אינו מורכב מטייסים. ברור לכל - וייתכן שזה ברור יותר לרחוב החרדי מאשר לרבנים שלו - שנושא הגיוס יהיה חייב להשתנות בדרך כזו או אחרת, ובימים אלו עומלים על הנוסחה המיטבית לכך. אז מה כן קרה אתמול? מירוק מצפון

מנהיגינו מציגים עצמם כתלמידי ז'בוטינסקי. והוא קרא לזה "כתר החרמון". אין בהגדרה הזאת כדי להרגיז שום גורם. אבל להעניק לַ"לא עם" הסורי את הבעלות?

מלבד הגדרת גבולותיה הפוטנציאלים של מדינת ישראל וניסיון לייצר זיכרון קולקטיבי, מורשת משמשת על מנת למחוק משמעויות -  ובמקרה שנדון בישראל את הזהות הפלסטינית

הוויכוח אינו על מכסות וסנקציות. הוויכוח הוא על השותפות בהגנה על המולדת. הגיעה העת שכולנו נכרות ברית שרואה בשירות הצבאי צו שאין לעבור עליו

בעוד הדרג הפוליטי פועל כמו דרג פוליטי, הצבא שב ומתגלה כארגון שמסוגל לתכנן ולהוציא לפועל מתקפות אוויריות מרשימות, אך לא יודע לשלוט בשטח

ישנה פגיעה בנורמות אליהן מחונך כל צוער בצה"ל: האם לדווח אמת? האם לתחקר את הכישלונות והמחדלים? לקבל אחריות פירושו לדעת לשלם גם מחירים אישיים