גם תחת ממשל טראמפ, ישראל לא שותפה לדיונים. כשברק אובמה גיבש אסטרטגיה תומכת הסכם גרעין עם איראן, הוא עשה זאת מאחורי גבה של ישראל. כשביידן הטיל אמברגו על הנשק שיועבר לישראל, הוא היסס לומר זאת בפומבי. כיום, הממשל האמריקני בראשות טראמפ לא מסתיר את הפערים

שגרת התקיפות בשנה וחצי האחרונות בלבנון, רצועת עזה, סוריה ותימן, קצב ההתפתחויות והרצון להעביר את הדיווחים מהשטח כמה שיותר מהר, גם בעולם הערבי, גרמו לכך שלא מעט פעמים מתפרסמים דיווחים על תקיפות שלא היו

הרעיון של מדיטציה הוא להתמקד בכלום של העכשיו. לא בצרות העבר שכבר חלפו, לא בדאגות העתיד שמי יודע אם יבואו, רק ברווחים הצרים שבין המחשבות. שם מחכה לנו השלווה 

סיפורי הצלחה על דמויות שצמחו מתוך מצוקה הם עלה התאנה של מערכת החינוך. צמצום פערים אמיתי יגיע רק כשתלמידים בינוניים, מעוטי יכולת כלכלית, ישיגו בגרות טובה

במקום להגן על שופטים ושופטות שאזרו עוז להתלונן על חברם, נשיא בתי משפט השלום בדרום בחר דווקא לגבות את השופט ברוזה שהתבטא נגד חובשי הכיפות ולאחל לו בקבוצת השופטים: "תחזיק מעמד", כשהוא בוחר משום מה להדגיש את "עבודתו המסורה" של אותו שופט

קל לעצום עיניים, לפטור את הזנות כתופעה שתמיד הייתה כאן ותמיד תהיה. אבל מי שיבקר באחד מ-16 "מרחבי הלב" הפועלים בחסות משרד הרווחה עבור צעירות על רצף הזנות, יגלה את הפינות החשוכות שבהן היא צומחת. הוא יפגוש שם נשים צעירות, צעירות מדי, שהגיעו אל הזנות דרך פגיעה מינית, משפחות קשות יום ומערכת שלא ראתה אותן באמת