אנחנו מעדיפים לאסוף רגעים ולא רהיטים - אבל האם זה סימן חיובי? או אולי תמרור אזהרה שמסמן בעיה עמוקה יותר? כמו תמיד, התשובה מורכבת

השיבה הביתה ביישובי הנגב המערבי אינה עוד עניין “פריפריאלי”, אלא מבחן לאומי: האם נצליח לבנות רשתות אנושיות לצד קירות בטון? המדינה, על שלל זרועותיה, צריכה להוציא מסר ברור, עקבי ואמפתי

מערכת הביטחון, צה"ל ומדינת ישראל מתגמלים היטב את מערך המילואים, אבל תגמולים אלו לא יכולים להחליף את דאגת האישה, את שעת המשחק עם הבת בגן השעשועים, או שעת סיפור לבן לפני השינה. אבל, כשבוחנים מהו הדבר שמטריד יותר מכל את אנשי המילואים אזי כלל הדברים מזוקקים למילה אחת: ודאות

ילד אחד מכל שלושה מוצא בבינה המלאכותית לא רק כלי, אלא חבר. מישהו לדבר איתו בלילה, כשכולם ישנים והוא שוכב במיטה וחושב למה העולם כל כך מסובך

אם ברצונה של ישראל לנצל הזדמנות אזורית אמיתית, עליה להביא לשחרור כל החטופים – החיים למשפחותיהם והמתים לקבורה – ולסיים לאלתר את המלחמה בעזה. לא תיתכן פריצת דרך דיפלומטית אזורית כל עוד ישראל נתפסת כמבקשת לכבוש מחדש את עזה ולספח את הגדה המערבית

ב-7 באוקטובר 2023 לא ידענו ליישם את לקחי מלחמת יום הכיפורים, שהתרחשה בדיוק 50 שנה קודם. דווקא לכן, בחלוף 58 שנים, עלינו להתייחס אל לקחי ששת הימים. אחרי המלחמה מול איראן, עלינו לשים לב למה שקורה בתוכנו

זה כבר לא עניין של שמאל וימין. יש כאן מדינה שלמה שמחכה לראות מתי זה נגמר ולאן אנחנו הולכים מכאן. ואם לא מדינה שלמה, אז חלק גדול מאזרחיה שהחזון המשיחי זר להם. ויש 50 חטופים, שאין להם זמן. יכול להיות שחלון הזדמנויות כמו שנפתח בפנינו השבוע לא יחזור. זה הזמן לעשות את הדבר הנכון

הגיע הזמן לחתור לסיום מהיר של המלחמה, באמצעות עסקת חטופים כוללת שתחזיר לנו את כולם בפעימה אחת, ותחסוך חיים יקרים של חיילינו