התפרצות השמחה והממים האינטרנטים בנפול סילמן הם בעיקר הדגמה לרמת הצמאון הקיצוני שהמחנה השפוי בישראל נתון בו, לאחר ארבע שנים של ייבוש גמור ואפס נצחונות. ואז מגיע ניצחון קטן – אפילו לא ניצחון, יותר גול עצמי של היריב – ואת הזיקוקים בשמי הרשת אפשר לשמוע עד מצודת זאב ובטח גם בתוכה

כשבאזורים גדולים הולכת ומצטמצמת הנוכחות היהודית, בעוד יישובים ערביים מתפשטים על שטחים נרחבים, האיום הביטחוני כבר נראה באופק

עיכוב התשלומים של משרד האוצר לתעשייה האווירית מאיים לא רק על יכולתנו להמשיך בעשייה, בתקופה רגישה וחשובה זו, אלא גם מסכם את ביטחון אזרחי ישראל

חברי מרכז הליכוד ויתרו על קונצנזוס ציבורי והסכמות רחבות ודחקו את הדמוקרטיה לתחתית סדר העדיפות הלאומי. אחרת קשה להסביר כיצד נפגם אצלם המנגנון הבסיסי של "שברת-שילמת"

יש הרבה מנצחים בפריימריז של הליכוד, אבל אחד שונה מהיתר - יריב לוין שדווקא על רקע השנים האחרונות - שנות הרפורמה והמחאה נגדה, הצלחתו בולטת יותר

הכתם הגדול ביותר על רשימת הליכוד הוא ייצוג של נשים ברשימה. כלומר, תת-ייצוג נשים בליכוד. מפלגת שלטון שמציבה שתי נשים עד המקום ה-20 ברשימה (מירי רגב וטלי גוטליב) היא לא פחות מחרפה

אז גם זה, הפריימריז, מאחורינו. ברכות למי שכנראה לא ממשיך. ברכות לגמליאל, מילביצקי, סילמן, דיכטר, ואטורי. זו לא שמחה לאיד. פשוט לא הייתם טובים בעבודה שלכם

בעידן בו לכל אדם יש טלפון חכם עם מצלמה - ירי, מטען חבלה או הצתה אינם נותרים עוד בזירת האירוע, אלא מתועדים ומופצים במהירות במטרה להגיע לקהלים רחבים בהרבה מן הקורבנות הישירים, להגביר את האימה בקרב הציבור ולגייס פעילים חדשים