א. אם מספר לשון הרע על כהן עובר על מצות עשה ד'וְקִדַּשְׁתּוֹ'. ואפשר דבלאו זה עובר גם המקבל, וגם כשסיפור הלשון הרע נעשה שלא בפני הכהן (עשין ט')ב. המספר לשון הרע על אביו ואמו עובר על מצות עשה דכיבוד אב ואם, ואפילו שלא בפניהם. ומלבד זה עובר גם כן על "אָרוּר מַקְלֶה אָבִיו וְאִמּוֹ" ה' […]

א. אין לנהוג קלות ראש ולדבר שיחה בטלה, ועל אחת כמה וכמה שלא לדבר לשון הרע ורכילות בבית הכנסת, שנאמר "וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ" שנצטוינו לירוא ממי ששוכן בו, ומי שמדבר לשה"ר בבית הכנסת מראה בעצמו שאינו מאמין שהקדוש ברוך הוא ישרה שכינתו בבית הזה, ולכך הוא מעיז פניו אפילו לדבר בבית המלך שלא כרצון המלך. [והמספר […]

א. אם רואה חברו מתחיל לספר לו בגנות חברו והוא יודע שדבריו יהיו נשמעין להמספר (ואפי' אם ספק לו בזה) מחויב מן הדין להוכיחו כדי שלא יגמור החטא, שנאמר "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ", ולכן אם מניחו לגמור סיפורו הרע על חברו, בוודאי עובר על מצות עשה זו. (עשין ה')ב. אם מדבק עצמו לחבורה של אנשי רשע ובעלי […]

א. "בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ" צותה תורה שאם תראה חברך שדיבר או עשה מעשה ויש בדבר לשפטו לצד הטוב ולצד הזכות, תטה הספק לכף זכות אף אם הוא אדם בינוני (אשר יזהר מן החטא ופעמים יכשל בו), ואם הדבר נוטה יותר לכף חובה מלכף זכות ישאיר הדבר בספק. ואם הוא ירא אלוקים נתחייבנו לדונו לכף זכות […]

א. צותה תורה שנזכור בפה מעשה מרים הנביאה שלקתה בצרעת, לאחר שדיברה באחיה, בצנעה, ולמרות שלא התכוונה להזיקו, שנאמר "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהֶיךָ לְמִרְיָם בַּדֶּרֶךְ", ואם כן ממילא מי שמדבר לשון הרע או רכילות בודאי שוכח בשעת מעשה ענין עונשה של מרים הנביאה. ואם לא ישכח ויעבור, גרע הרבה יותר דהוא דמומר לדבר […]

א. אם מספר הלשון הרע והרכילות בכדי להחניף לשומע, וכגון שהוא יודע שיש לו על אותו פלוני שנאה מכבר, עובר בלאו ד"לֹא תַחֲנִיפוּ אֶת הָאָרֶץ" (לאוין טז)  ב. אם שומע לשון הרע, ואף מוסיף איזה תיבות לפגם לפי שהמספר הוא אדם חשוב או שיש לו טובות ממנו, או שירא שיחזיקו אותו לאינו חכם. חשיב גם […]

א. אם בייש  חבירו על עובר בלאו ד"לֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא", ורק המספר עובר בלאו זה, ודווקא אם מספר הדברים בפניו (לאוין יד)ב. אם בייש חבירו ברבים, כרתוהו רז"ל מעולם הבא ואמרו: המלבין את פני חברו ברבים אין לו חלק לעולם הבא (לאוין יד)ג. הזהירה תורה שלא להקניט ולהכאיב ליתום ואלמנה, שנאמר, "כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם […]

א. כשם שהתירו לשנות מפני השלום כך התירו לשנות כדי לקיים מצוות, ואפילו מצוה מדרבנן. (כלל ג' סעיף א')