נדמה שהכול נחשפו לספרה של גליה עוז, בתו של הסופר עמוס עוז, "דבר שמתחפש לאהבה", ולהררי המילים שנכתבו ונאמרו בעקבותיו. גם מעל דפי מוסף זה הוקדשה לו עם יציאתו לאור סקירה מאת עלית קרפ. הספר הצנום הוא כתב אשמה חריף מאוד נגד האב הסופר, שפורסם לאחר מותו, ומתאר ראש משפחה מתעלל ומרעיל סדרתי, המכה, מקלל […]

ליל הסדר בעוד שבוע ואני בטוחה שאתם כבר סוגרים את רשימת הקניות וחלוקת המשימות המשפחתית. ולכבוד ליל הסדר, מה הגיוני יותר מלהיפגש עם ״מלכת הסדר״ שי־לי ליפא? את שי־לי אני מכירה ואוהבת כבר שנים רבות. בהתחלה פגשתי אותה מבעד למסך הטלוויזיה באחת מעשרות התוכניות שהגישה, לפני מספר שנים נפגשנו לראשונה ממש על סט של תוכנית […]

ניקיתי את הספרייה לפסח. לכל משפחה יש שיטה; יש את אלה שרק שואבים או מנגבים מהלמעלה של הספר, יש כאלה שנותנים דפיקה של שני צידי כריכת הספר ומפיצים עננת קרדית אבק הבית, שגם מי שלא חלה בקורונה מוצא את עצמו מתלבט אם לגשת לאקמו הסמוך למקום מגוריו כדי להסדיר נשימה (אגב, האומיקרון נתן אצלנו עבודה […]

בראש השנה לפני עשרים שנה ישבתי מכווצת בעזרת הנשים של בית הכנסת בעפרה והרגשתי שאני מתפוצצת. לא רק שסבלתי מהישיבה מעבר למחיצה, כאורחת באירוע של אחרים, גם תוכן התפילות והפיוטים הטריד אותי. עד אותה שנה התאמצתי גם אני בכל ליבי להתכוון בתפילות שנכתבו על ידי גברים וממוענות לאביהם שבשמיים. אולם באותה תקופה למדתי תיאולוגיה פמיניסטית […]

סליחה שאני נטפלת לירושלים בפעם השנייה בתוך חודש, לא מדובר כמובן בקטע אישי, אבל לפעמים יש לי תחושה שהעיר הזאת נגדי. אולי כי מעולם לא קרה שהצלחתי להשתחל סתם ככה בקלות לכביש בגין בלי שאעמוד קודם באיזה פקק אימתני. לעיתים נדמה שהשיפוצים בעיר הזאת לא יסתיימו לעולם והפקקים שבה הם לנצח עם הלכלוך, המדרכות השבורות […]

כל השבוע החולף, מצאתי את עצמי מדברת בחמלה גדולה על האבהות. המשתדלת הזו, הלא תמיד מוערכת. האבא שתמיד יהיה בעינינו "קטן מדי" או גדול מכדי שנעניין אותו. ספדתי השבוע לאב ההוא מבני־ברק שהגן בגופו על בתו התינוקת, לאב שיצא לקנות להם לחם וחלב שיהיה למחר בבוקר. "רגע!" כעסה עליי מישהי פתאום, "אם כבר אבהות, למה […]