01 זיכרון ילדות תרבותי: גרנו ב"גן ורד" שבכיכר העצמאות של נתניה, בבניין השוטרים, כי אבי היה איש משמר הגבול. הבית היה בסמיכות לשלושה בתי קולנוע, אחד מקורה ושניים ללא גג. כילדה אני זוכרת שהייתי מטפסת על גג מלון "העצמאות" לצפות בסרטים שהוקרנו וכך למעשה נחשפתי לפלא הזה שנקרא "קולנוע" בעידן ללא ערוצי טלוויזיה, אינטרנט ורשתות […]

בגדוד שלי קראו לחיילים הדתיים "המתנדנדים". אנחנו מתנדנדים בזמן לימוד תורה ותפילה, ולנו זה נראה טבעי, אבל לאחרים זה נראה מוזר. למה בעצם אנחנו עושים את זה, ומתי התחלנו? כבר בספר הכוזרי של רבי יהודה הלוי שאל מלך כוזר את השאלה הזו. החכם היהודי שעמו שוחח השיב לו שמדובר במנהג עתיק, והעלה השערה לגבי מקורו: […]

בבית הדין הרבני ראיתי איך פעמים רבות כל כך, מה שתקע הליך גירושין היה סכום העתק שהחתן התחייב לו בכתובה. זה נראה לי תמיד מעשה ראוותני ומטופש, כשכל מה שרצה החתן הוא לא לומר: ראו כמה היא יקרה לי, כי אם: ראו איזה לארג' אני. עם השנים אני מבינה שהסכום שבו נוקב החתן, הוא למעשה […]

אחד מגיבורי התרבות המשפחתיים שלנו, והקרדיט על כך מגיע רק לאבא שלי, הוא הרב יואל ראטה, ראש ישיבת "תפארת התורה" בוויליאמסבורג ובעל ערוץ יוטיוב פופולרי של "חיזוק יומי" ביידיש. באחד ה"חיזוקים" הרב ראטה מספר על מלמד אחד שהגיעו אל תלמוד התורה שלו שני תלמידים חדשים, בנים של אישה גיורת. בתחילה הוא קצת חשש. החיים לימדו […]