צילי וגילי "מי שמע על חווה ונאווה" (כבר באוויר!) של יס מביאה למסך את נאווה וחווה (קרן מור וחנה לסלאו), שתי צעירות כישרוניות ששירתו יחד בלהקה צבאית בשנות השבעים, ולאחר השחרור החיים לקחו אותן לכיוונים שונים. אחרי יותר מארבעים שנה הן נפגשות שוב, ומגלות שהקימו משפחות מתפקדות בקושי ושחיי היומיום שלהן אפורים ומשעממים. המפגש המחודש […]

בקיץ נפשתי עם משפחתי בארצות הברית. שכרנו בקתה באזור הפסטורלי של צפון מדינת ניו־יורק, ואחרי שעצרנו בדרך להצטייד בסופר החרדי "בינגו" (האח האמריקני של "אושר עד"), פרקנו את הסירים והמחבתות שסחבנו איתנו כמו יהודים טובים והתחלנו לבשל. בעודי סורקת את תכולת הבית (שתי נקודות למי שמשאיר לאורחים משחקי חברה, שלוש נקודות למי שמאבזר בערכה להכנת […]

הריאיון עם אפרת ליבי-קורן מתקיים בסלון ביתה בנתניה, ריח נוזל השטיפה מתערבב בניחוח עוגת השוקולד הביתית, וכל הנחת הזאת אומרת "חופשת לידה". בחדר הסמוך ישן נווה, בן השבוע וחצי. כך שאת התשובה לשאלה המסקרנת שמלווה אותי לאורך כל הצפייה בסרט "ידיים מלאות" אני מקבלת מיד עם כניסתי לביתה. למעשה, קיבלתי אותה כבר בשיחת הטלפון המקדימה […]

כבר בהגיעכם לחלק המצרי של הגבול בטאבה תחושו את ההבדל. מהמעבר הישראלי הממוזג תקפצו בערך שלושה עשורים אחורה, וליד מכונת השיקוף ישבו הדיילים המצרים בסצנה שנדמה כאילו נלקחה מתוך סרט בורקס. "יאללה־יאללה" הם יאיצו בכם תוך כדי עישון סיגריות (בחלל סגור!) בזמן שהם מצויים בעיצומו של משחק שש־בש מותח. מאותו רגע ואילך תעברו עשרות עמדות […]

"רוב הזמן את אשתי", שר שלמה ארצי הרבה לפני שביקשו לנפץ את דמותו כזמר הלאומי. ופעם ילדנו בעצב, עוד הרבה לפני שהגיע האפידורל כשהיינו בטוחים שאפשר רק כך. אבל יש עונג מסוים במיתוסים שהולכים ומתנפצים עם הזמן, מין תחושה שקורה משהו, ממש כמו לידה. כששמעתי נשים הרות רבות כל כך מתייאשות נוכח הדיווחים על מחסור […]

סרט שגיבורה נשית שחורה במרכזו הוא עדיין מוצר נדיר מדי, אפילו בסרטים העוסקים בתקופת העבדות האמריקנית. לכן חשוב להמליץ על "הארייט: הדרך לחופש" מ–2019, שלא ממש תפס כאן בזמן הקצר שריצד על האקרנים. העלילה מגוללת את סיפורה האמיתי והמדהים של הארייט טאבמן, שנמלטה בכוחות עצמה מעבדות ואז חזרה שוב ושוב לדרום כדי להוביל לחופש עשרות […]

האיור שעל גבי עטיפת הספר מטעה. הוא מייצר רושם שמדובר ב"רומן למשרתות": ספר קליל, מהסוג שכדאי לקחת איתנו לטיסות ארוכות או לצלול אליו בשבתות הקיץ הארוכות. אלא שספרה של בוני גרמוס, הכתוב בלשון חדה, קולחת ושנונה, אינו אלא ביקורת נוקבת המופנית כלפי החברה האמריקנית של שנות החמישים. ביקורת שאפשר לכאורה להשאיר בעבר, בימים שבהם נשים […]

הַבֹּקֶר רָאִיתִי בַּגִּנָּה שֶׁלִּי צֶמַח חָדָשׁ. עִם גִּבְעוֹלִים וְעָלִים יְרֻקִּים כְּמוֹ לִשְׁאָר הַצְּמָחִים. אֲבָל… הוּא לֹא פּוֹרֵחַ! אַף פַּעַם לֹא גִּדַּלְתִּי צֶמַח כָּל כָּךְ מוּזָר… אֲנִי מְטַפֵּל בּוֹ הֵיטֵב, כְּמוֹ שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ. אֲנִי מַשְׁקֶה אוֹתוֹ כָּל בֹּקֶר וְכָל עֶרֶב. אֲנִי מְטַאֲטֵא סְבִיבוֹ אֶת הֶעָלִים שֶׁנּוֹשְׁרִים. זוֹ עֲבוֹדָה דֵּי קָשָׁה!… לָמָּה אַתָּה עֲדַיִן לֹא פּוֹרֵחַ? אֲנִי […]