01 זיכרון ילדות תרבותי: אני בת שמונה או תשע. אמא לוקחת אותי ל"עוץ לי גוץ לי" בתיאטרון הבימה הסמוך לביתנו. על הבמה מתרחש, מבחינתי, אירוע רב עוצמה. עוד לא הכרתי את שלונסקי, אבל מילותיו כובשות אותי בסערה, וכך גם הסיפור, המוזיקה והשחקנים. אני כולי שם. נרגשת, מפוחדת, מאושרת. כשנגדל קצת, אחי ואני, נבין את היתרון […]

משחקי גביע העולם שנפתחו בקטאר ביום ראשון פתחו בפניי אפשרות חד־פעמית, כזו שלא חשבתי שתקרה לעולם: לבקר במדינה מוסלמית עוינת, שעליה שמעתי בשנים האחרונות רק בהקשרים שליליים. אנשים סביבי הביעו חשש מנסיעה כזו כישראלי, אבל בעיניי הבעיה היחידה הייתה מצפונית, בשל הדיווחים על מותם המיותר והאכזרי של אלפי מהגרי עבודה במהלך ההכנות לטורניר. אחרי שהחלטתי […]

*המלצת השבוע: "כבר אין לנו עתיד" – משפט שגור בשיח בין אוקראינים על רקע הדי פיצוצים ברחובות – הוא שמה של תערוכה שנפתחה השבוע בתל־אביב. התערוכה מציגה מבחר מיצירותיהן של 12 אמניות אוקראיניות בולטות שרובן מצאו מקלט זמני במדינות שונות באירופה מהמלחמה. בהשתתפותן בתערוכה הן רואות עוד אמצעי להסב את תשומת הלב העולמית ולעורר מודעות […]