לילה אחד לפני כמה שנים, הלכתי לכותל. השעה הייתה מאוחרת, גשם דק ירד ובסמטאות הרובע היהודי לא עברה נפש חיה. מרחוק ראיתי איש גבוה הולך שפוף. הוא לבש חליפה ארוכה, חבש מגבעת ובפיו נצנצה סיגריה. משהו בהליכה שלו היה לי מוכר. התקדמתי לעברו והוא לעברי וכמו שני יהודים טובים שחולפים זה על פניו של זה […]

לא אכחיש, נצבט לי קצת הלב כשנכנסתי עם הילד לחנות הכלבו בעיר הגדולה והוא נחרד למראה קישוטי חג המולד המשתלבים באביזרי החנוכה. פחות כאב לי עליו, יותר עליי, על שכבר התרגלתי וקצת גס ליבי בכל החנוכריסמס הזה המלא את רחובות הערים. זולג בקצב הולך וגובר מבתי העירייה והאוניברסיטאות אל בתי הספר וחלונות הראווה. היורש הצעיר […]

פעמים רבות אנחנו לוקים בהבנתה ומודעים ליכולתנו המוגבלת לראות אותה בכללותה, אך החובה להיות "מציאותי" נתפסת כאחת מתכונות היסוד של האדם הבוגר. ממנהיגינו ומעצמנו אנו תובעים להביט במציאות בעוצמה, ומאמינים שקריאה נכונה של המציאות היא ערובה להתנהגות מושכלת ולהפעלה נכונה של שיקול הדעת. זו הסיבה שבחובבי קולנוע מוטחת לא פעם ההשמצה כי הם "חיים בסרט". […]

"הו הו הו", קרא סנטה קלאוס בשמחה, "הגעתי, אנשים טובים! שִלחו את ילדיכם לקבל מתנות!" הוא עמד ליד המזחלת, עטוף בגלימת הצמר האדומה שלו, בשמש הצהריים הישראלית. איילי הצפון נראו מעולפים למחצה מהחום. כמה שכנים סקרנים הגיחו מפתחי הבתים. "מה אתה עושה כאן?" שאל בבוטות הבן המתבגר של פרידמן מבניין ג', "אתה לא באמת קיים". […]

"אין לי זמן להיות קורבן", אמרה לי השבוע צופית גרנט בערב שהקדשנו לגיבורות נשיות. זה היה משפט מכונן. היא תיארה איך כילדה בת חמש, הייתה שוכבת בתוך ארון חשוך, מביטה באלומת האור הדקה שנכנסה בחריץ הדלת ומחליטה להילחם על חייה. היא לא הכריזה על עצמה כאבדה, היא משיבה אבודות ואבודים. היא דואגת שלא להיות קורבן. […]

השבוע מישהו שלח לי בוואטסאפ טקסט קצר שלדבריו הופיע באחד המוספים של העיתון יתד נאמן. עד כמה שניסיתי להניח יד על המקור, לא עלה בידי. אז למען ההגינות אני מציין כי יכול להיות שהמקור אחר, למרות שממש לא מופקע שטקסט כזה יתפרסם ביתד נאמן. זהו בעצם סיפור קצרצר גדוש במסרים, בלי קמצוץ של סאבטקסט, וזה […]