מאיר שלו הלך לעולמו לפני שבועיים וחצי, אבל רק עכשיו, עם שוך החגים והטקסים והמחשבות, אני מסוגל לכתוב עליו משהו, רק עכשיו אני מסוגל לכאוב קצת, להתגעגע קצת, לאהוב קצת. ובמקום לכתוב על הספרים שלו, שכל כך אהבתי, במקום לכתוב על הצלילות הפשוטה שבה הוא קרא את התנ"ך, במקום לכתוב על התשוקה הרכלנית שהייתה בכתיבה […]

הקיץ מתקרב לו בצעדי ענק ובקרוב יחל גם גל האירועים הנלווה לשמש הזורחת. פעם אחר פעם אני נאלצת להתמודד עם האויב הגדול שלי באירועים מסוג זה: עקבים! כיאה למאותגרת מוטורית שכמותי (עם תעודות), כל אירוע המצריך עקבים הוא בבחינת סכנה של ממש. בין שזה הקרסול שיתעקם או הברך שתסתובב תוך כדי ריקוד, ובין שזה אובדן […]

אולימפיאדת ברצלונה שהתקיימה בקיץ 1992 הפכה לרגע מכונן בספורט הישראלי, לאחר שבהפרש של 24 שעות זכתה ישראל בשתי המדליות האולימפיות הראשונות שלה, שתיהן בענף הג'ודו. יממה לאחר שעשתה זאת יעל ארד, שזכתה במדליית הכסף במשקל עד 61 קילוגרם, זכה אורן סמדג'ה במדליית הארד במשקל עד 71 קילוגרם. סמדג'ה הציג אז יום קרבות מרשים, שכלל חמישה […]

משנה ממסכת אבות חוזרת כמה פעמים בשירי ספרו הרביעי של גיורא פישר: ״רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: הַמְּהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וְשׁוֹנֶה וּמַפְסִיק מִמִּשְׁנָתוֹ וְאוֹמֵר מַה נָּאֶה אִילָן זֶה וּמַה נָּאֶה נִיר זֶה, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ". המשנה דנה באיסור להפסיק מדברים שבקדושה לצורך הנאה מהעולם הזה, אך בשירתו של פישר היא מקבלת משמעות נוספת: איך אפשר […]