תכולת הספרייה: יש לנו לפחות ספרייה אחת בכל חדר. אנחנו מוצפים בספרים. כצפוי יש ביניהם ספרי בישול, אבל דווקא לא המון. יש לנו הרבה ספרים שנגזרים מהדברים שלמדנו – פילוסופיה, תיאטרון, ספרות אנגלית. לי יש מדף של ספרי טבע וצפרות, פטיש פרטי סודי שלי. ויש לי עוד ספרייה גדולה ומגוונת שאני לוקחת אית לכל מקום […]

זיכרון ילדות תרבותי: ליום ההולדת של גיל שבע קיבלתי במתנה את הספר "שמלת השבת של חנהל'ה". קראתי אותו עוד באותו הערב והאמנתי לכל מילה. התרגשתי. בלילה הנחתי אותו מתחת לכרית, הוא היה דקיק ולא הפריע. בציורים קצת חשדתי כי ידעתי שלירח אין באמת פנים, אבל הילדה איכשהו היתה דומה לי וזה הספיק. חודש אחר כך, […]

עציצים, פרחים, שתילים, סוקולנטים או מטפסים: אני אוהבת כל מה שמכניס את הירוק שבחוץ אליי הביתה ונותן לי תחושה של עוד קצת חמצן. פעם לא הבנתי את הקונספט של זרי פרחים, הרי מהרגע שהם מגיעים אלייך הם למעשה מתחילים תהליך של גסיסה עד שיגיעו לפח וישאירו ניחוח ביוב בתחתית האגרטל. אבל האמת היא שלמרות סופם […]

את הקפה הראשון שלי שתיתי בכיתה ד' או ה', בבית המתוק שלנו ברחוב הרב ברלין בירושלים, עם גלעד חברי האהוב והטוב. בכל ערב שבת גלעד היה בא אליי הביתה, והיינו יושבים ושותים "קפה" ביחד. זה היה קפה מגורען דהוי ובהיר, חצי כפית בכוס ענקית, מלאה בחלב, עם שתי כפיות סוכר, וגלעד ואני היינו שותים אותו […]

על מערכת היחסים שאנחנו מנהלים עם סטריאוטיפים שהודבקו לקבוצות החברתיות שלנו אפשר לכתוב ספרים שלמים. כמעט כולנו מרגישים שאנחנו לא עונים לסטיגמות, אך הן נוצרו על בסיס מציאותי כלשהו. זה מתבטא היטב בקבוצה אחת שהסטיגמות עליה חזקות עד כדי כך שכל השותפים בה יעשו הכול כדי לשכנע אתכם שהם דווקא שונים: נהגי המוניות. רק נהגי […]

אין הרבה מסעדות שמצד אחד פועלות שנים רבות ומצד שני עדיין נחשבות למעין סוד שמור. "מינאטו" החלה את דרכה לפני 16 שנים בתחנת דלק בקיסריה, אבל דווקא השלוחה ההרצליאנית, שנפתחה שנתיים לאחר מכן באזור התעשייה ההייטקיסטי שם, הפכה למקום עלייה לרגל של יפנופילים. מינאטו היא בעצם אזקאיה, כלומר מסעדה קטנה עם בר שתופס חלק נכבד […]