הנה עובדה מפתיעה – לא כל דבר ישראלים מעתיקים מארה"ב בת בריתם הגדולה. שמות מותגים, מילים כאלו ואחרות והרבה מאוד מנהגים תרבותיים אולי כן, אבל ישנם תחומים שהקונספט הוא אך ורק שלנו. הנה למשל, בעוד כוכבי הסרטים המועמדים לטקס פרסי האוסקר אי שם במחוזות האמריקניים מגיעים מותשים אחרי התרוצצות במסכי הקולנוע, בגרסה העברית הם רעננים […]

ההתחלה. "חודש לפני שסיימתי את השירות הלאומי, לא היה לי מושג מה אני הולכת לעשות, חברה התקשרה אליי והציעה לי לטוס איתה לשליחות בארה"ב ופשוט זרמתי. כך, כמעט ללא הכנה מצאתי את עצמי גרה שנה בבוסטון. שם הרגשתי שנפקחו לי העיניים. בכל הזדמנות יצאתי לטייל: מוזיאונים, נופים וכל מה שהיה למקום להציע וכמובן אינסוף בגדים […]

עשור אחרי ש"פיוצ'רמה" ירדה מהאוויר לצמיתות, היא חזרה למסכים עם עונה חדשה שאף אחד לא חשב שתגיע. אף אחד, כלומר, מלבד אותם אוהדים מושבעים של סדרת הקאלט שזכרו שהיא כבר הוסרה מהאוויר לצמיתות שלוש פעמים בעבר ובכל פעם קמה לתחייה לעונה חדשה – ואז בוטלה שוב. לצערם של אותם אוהדים, אולי זו תהיה הפעם האחרונה […]

ספרי יובל וספרי זיכרון ברייה משונה הם בעולמה של ספרות. הראשונים נועדו דרך כלל לעשות נחת רוח לבעל היובל. לצד מאמרים שכותבים לכבודו מוקיריו ומכריו, הם כוללים פעמים פרקים שלמים בעניין "איזהו מקומם של שבחים" (או כלשונו היפה של אחד מה"מיובָּלִים", בעלי יובל אלה, שקרא על עצמו "כצאן לשבח יוּבָל"), רוויים בדברי שבח והלל, שלא […]